הבקר, בין חמש לשבע בערב, ראיתי את המשפחה הקדושה — ישו, מרים ויוסף. הם הופיעו ונעלמו פעמים רבות. בפעם השלישית שהם הופיעו, אמא הקדושה הגיעה קרוב אלי מאוד ודיברה איתי.
אמרה: "בתי ולנטינה, אנחנו רוצים שתתפלל שש-עשרה אבינו שנמצאים אחד אחרי השני. התחל עם 'אני מאמין', ואז תתפלל שש-עשרה אבינו. זה דחוף שתעשה זאת."
התפללתי כפי שבקשת אמא הקדושה:
סימנון האמונה
אני מאמין באלוהים, אב כל-יכולת, יוצר השמים והארץ. ואנכי מאמין בישוע המשיח, בנו היחיד שלנו אדוני; אשר נולד מרוח הקודש, ילד מהבתולה מרים, סבל תחת פונטיוס פילטוס, צלב, מת ונטמן, ירד לגיהנום; ביום השלישי קם מן המתים; עלה לשמים, ישב לימין אלוהים אב כל-יכולת, משם יעלה לדון את החיים והמתים. אני מאמין ברוח הקודש, הכנסייה הקדושה הקתולית, קומוניון של הקדושים, סליחה לחטאים, תחיית הגוף ולחיי העולם הבא. אמן.
אבינו – התפלל 16 פעמים
אבינו שבשמיים, יתקדש שם. תבא מלכותך, יהי רצון כרצונך בשמים ואף בארץ. אתה נותן לנו היום לחמנו של יומינו; וסלח לנו חטאותינו כמו שאנחנו סולחים לאשר חוטאים בנו; ולא תביא אותנו למתנה, אלא הושיע אותנו מן הרע. אמון.
כבוד לך
יְהִי כָּבוֹד לַאָב, וְלַבֵּן, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּתֵּשַׁע, עַכְשָׁיו וּלְעוֹלָם וָעֶד. אָמֵן.
תפילת פאטימה
יְשׁוּעַ הָרִים, סְלַח לָנוּ חַטָּאוֹתֵינוּ. הַצִיל אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִגֵּהִנֹם. קַבֵל כָּל הַנְּפָשׂוֹת לַגַּן עֵדֶן, וְאַף פִּקּוד אֲשֶׁר צָרוֹךְ רַחֲמֶיךָ. אָמֵן.
הוֹי מַלְכָּה קְדושה
הוֹי מַלְכָּה קְדושה, אֵם רַחֲמִים. חַיֶּינוּ, תַּענוגנוּ וְתִקְוָתוֹנוּ. אלֶיךָ נִזְעָקוֹת, בָּנֵיהֶם הַגָּלוּים שׁל אֵב; אלֶיךָ מַרְיִימ עוֹלֲנוּ תְפִילָתוֹנוּ, בֹכִים וּמִתְאוננים בְּעֵמק הַדִּמְעוֹת. פְּנֶה אָז מוֹשִׁיעַ חַסְדוֹ, עֵינֶיךָ רַחֲמִים לָנוּ וְאַחרי גָלוּת זוֹ הַרְאוּ לָנוּ פְּרי בִּכוּרוֹת שׁל כַּרְמוֹך, יֵשׁוּעַ. אֲהַבְתָּנִי, רַחֻמֶיךָ וְאַהבתֶךָ מַריָם הַקְדושה!
האמא הקדושה לא גלה לי את הסיבה שבה התפילות היו דוחקות.