[האדון] זמן התחייה יגיע, אך תחילה, יש לעבור דרך הצלב. ללא הצלב, אין כל ערך. הסבל הוא חרבו של האביר החודרת דרך כל מה שאינו מגיע מלמעלה.
דרך הסבל, הנשמה מתעשרת כיוון שהיא מתחזקת במאבקה נגד כל מה שאינו מגיע מלמעלה. היא לומדת להבחין; היא לומדת להילחם למען דרכו של הצדיק ולהיכנס לנתיב הנכון. הנשמה שואבת כוח על ידי התמסרות לרצונו של עליון; היא לומדת ללכת בדרכו של הצדיק, המשיח האלוהי היחיד והבלעדי.
ילדיי, אל תשנו! זהו אינו זמן לתרדמה אלא למלחמה, כי זמן הייסורים הגדולים קרב לבוא, ורבים יאבדו, יהיו מבולבלים ואובדי דרך; הם לא יבינו מה עומד להגיע כיוון שנסחפו אחרי העולם, התעצבו בבורות והאמינו לשקרנים. השקר הוביל אותם שולל. נשמות עניות חסרות אמונה, שנמסרו לידיהם של החופרים! אך כל זה חייב לקרות כדי שהאדם יוכל לגלות מחדש ולמצוא את זהותו המקורית — הוא, שנלכד, לעיתים קרובות כבר מרחם אמו, על ידי בורות במקורו האמיתי, השמימי.
ילדים, הקרב הגדול הוא קרב של גאולה, וכולכם קרואים לו. נתיב הכנסיות הוא נתיב הישועה. הרחק מהכוח שמלמעלה, האדם אינו אלא כלי ריק, המוטח בכל סערה. לכו, אהוביי, בדרך לשמיים, אליהם אתם כולם קרואים. זמן הישועה הוא זמן הגאולה — גאולה מהשקר, גאולה מהשקרן.
אדם, הרחק מאדונו, יכול רק לצמח באופן פסיבי.