יום שישי, 17 בפברואר 2012

הודעה הסקטולוגית של ישוע הנוצרי לכל האנושות.

התאמץו, התאמץו, אל תפסידו את תקוותכם עדרי, כי שעת חירותכם קרובה.

ילדי, השלום יהיה איתכם.

אני מכה בדלת לב האנושות, ומעט מאוד מבקשים אותי להיכנס; אני קורא לאנושות להזמין אותם לסעודת השה, אך מעטים יחזרו על הזמנתי; רבים מוזמנים אך בסוף רבים יישארו בחוץ, משום שלא ישתמשו בבגדים המתאים. הלילה מתקרב, מיהרו אורחים, כי ביתי בקרוב יצטמצם, וכל מה שבתוכו יהיה מנופץ. לא יחזיק לי איש לנחמה. כולם יברחו בריצה. "כלכם תתעברו בי הלילה הזה. כי כתוב: אני מכה את הרועה והצאן התנודדות." (מתי 26,31) צער גדול ליבי כאשר רואה את הפחד והחוסר באומץ של אלה שאתמול הבטיחו להיות נאמנים לי. כשאראה מחר, דמעות יורדות מעיני, אותן הדמעות שאני בוכה עליהן כשהוא צופה בבגידה של ירושלים. מחר, מפחד, כאשר הם פוגשים את ילדי החושך, כמו עם שמעון פטרוס, ישללו אותי: עדרי יתפצל, רבים יחזירו לי גבם, אחרים יעבדו את אמונתם ורבים אחרים ירכשו אחיהם תמורת כף קמח. ההסתה התחילה, היררכיה של הכנסייה החדשה מחפשת יהודים לבגוד בבני בריתי הנאמנים. עם לי בורחים מהערים והצדיקים רבים יתנו את חייהם, מאהבתם אליי. רץ, רצו כי אין מקומות בטוחים; עם לי בורח כמו נוצרי ראשונים שלי, משום שהרדיפות הוכרזו; כל מה שקרה יעבור שוב, הערים השוממות, רק רוחות צפות ברחובות. אוי לך ירושלים! מי יוכל לשמוע אותך ישראל, בזמן הצדק האלוהי? הרעב נודד, ואבות טורפים את ילדיהם, וצעקות בתי עמי גורמות לגן עדן לבוכה. התנגדו, התנגדו, אל תאבדו תקווה עדרי, כי שעת חירותו קרובה! זריחה חדשה תבוא בקרוב ואיתה האור יפזר את החושך. הכינו את עדרי, כי הפעמונים מצלצלים, הכל חייב לעבור לפי מה שנכתב; השמים והארץ יעברו, אך לא דברי. שלומי אני נותן לכם, שלומי אני משאיר לכם. אדוניכם, ישוע הנוצרי.