יום חמישי, 12 בפברואר 2015
יום סנטה אולליה - 07.02.2007-המשגה מסנטה אולליה בהשתקפויות ביאקראי
יאקראי, פברואר 7, 2007
המשגה מסנטה אולליה
מסור לראו מרקוס טדאו
(מרקוס): "נסיכה של השמים, את סנטה אולליה?"
"אחים יקרותי, אנכי אולליה, שפחת אדוננו ישו המשיח ומארי הקדושה. גם אתם אוהבים אותי מאוד.
אני אוהבתכם מאוד וארוכה שנים רציתי לבוא כאן בהשתקפויות ביאקראי לדבר אליכם, לברך אתכם, לתת לכם שלומי, להניח ידי עליכם, להציע לעזרתי לסעוד אותכם בדרך הקדושה, האהבה, הנאמנות, הכניעה לאלוהים ואמו.
אני קרובה אליכם, גם אני גרה כאן במקדש הקודש הזה, במקום הקודש הזה, ועוזרת לכם אף על פי שאין מי שידע זאת, עוזרת לכל אלה שהגיעו כאן צמאים ורעים מאוד למסריהם של אם האלוהים ואדוננו.
אני אחותה, רוצה לעזור לכם מאוד, מאוד! ידעו, אחי ואשתי, שאנכי סבלת מרטיריות קשה מאהבת אדוני והמה אמו, אך לא התרציתי באמונתי ובנאמנותי אליהם.
מעצה ומגיד לך את אותו הדבר: הישאר נאמן לאדונינו גם בעת הצלב, בסבל, בכאב, בחולי, ברדיפות ובבלתי-הבנה שאתם סובלים מכיוון שתלכדו ואתם משמיעים את ההודעות של הלבבות הקדושים המאוחדים.
ראו שכאן במקום קודש זה, אם האלוהים נתנה לך אוצרות בלתי-שוויין, הודעות יפות ומרוממת ביותר, תפילות חזקות ומבצעות ביותר, אותות נוראים ומופלאים, מסוגלים להמיר אף את האבן הקשה ביותר לסרפים קדושים, גבוהים, חסידיים ונאמנים ביותר בשמים.
כן! כמה הפליא אם האלוהים עשתה פלאים בלתי-שוויין כאן. אל תהאו לא ראויים לה. אל תהאו לא ראויים לההודעות, אל תהאו לא ראויים לאוצרות הבלתי-שוויין האלה.
אל תהיו בוגדים, יראים, כוזבים, חסרי אמת, עצלנים, מרושעים. הישאר נאמנים! היותם ראויים לאם האלוהים ולאלוהים שירד כאן במקום הקודש הזה. אל תהאו לא ראויים, הישאר נאמנים!
זאת משימתי, ללמד אתכם להיות נאמנים. ללמד אתכם להיות מושמעים לאם האלוהים, ללמד אתכם להיות פשוטי לב, להיות ראויים לאם האלוהים ולאדון שירדו כאן להעביר אוצרות גבוהים כה וסקרומנטים בלתי-נודעים וגבוהים של אהבתו וחסדו.
אני, אוולליה, מתחייבת להיות קרובה אליכם, במיוחד כאשר אתם קוראים את ההודעות כאן כדי לעזור לכם להבין את המשמעות, הלב ורוחם.
מתחייבת לסייע לכל אלה שמפיצים את ההפגשות וההודעות האלה, שעושים ומפיצים את שעת השלום, התפילה המדיטטיבית של יוסף הקדוש, הטרזנה, הסטנאה וכל מה שהאדון ואמא השקולה נתנו לך כאן.
מתחייבת להיות עבורכם נרות בחשכה הלילית של העולם הזה. מתחייבת להיות עבורכם דרך תמיד סוללת, ישרה, ישירה ווודאית כדי להניח אתכם אל לבבות הקדושים המאוחדים של יישוע, מרים ויוסף.
מתחייבת להיות עבורך תמיד החץ שמצביע על הדרך האמיתית ולא יעלה בידו לאבד אותך בשקיות הכוזבות והדרכים הרחבות והנוחות שהשטן פותח לפניך באמצע המסע כדי להטעות אתכם, לגרוף אתכם מלבבות הקדושים ולהנהיג אתכם לגיהנום.
מרקוס, כמה אני אוהבת אותך, כמה טוב אני אוהבת אותך ומגנה ומגן עליך, אחי. כיצד אני שומר עליך כשאתה ישן וכשאתה מתעורר, כשאתה משתכב ושואף לעבוד, לתפילה, לקריאה, להרהרות. אני לצידך יומיום, ואינני נוטשת אותך לארגע אחד, עובד עםך, נתנתי לך כח, מאנח אתך, מאיר אתך, מאנח אתך, תומךת בך כשאתה צריך אותי.
כן, מתחייבת לתת את עזרי לכל אלה שצרכים ובאים כאן בחיפוש אחר ההודעות שהצילו, שהוליכו לגן עדן.
אני תמיד, תמיד אהיה לצידך, רק חשוב עלי ואגיע מיד לעזרתך ולסיוע לך.
נישבע בשמי קדושי שמים ובשמחתי הנצחית בגן עדן. נישבע לך, מארקוס: לא אשתק עד שאביא אותך לצידי בגן עדן.
שלום."
****
12 בפברואר - קדושת אוולליה
290-304
אוולליה נולדה בסביבת העיר ברצלונה בשנה 290. היא השתייכה למשפחת אצולה ספרדית והוריה גרו בחווה רחבת ידיים בקרבה לאותו חצר תוססת. הם שטפו אותה באהבה, חיבה ופריחה, כמעט לחניק את הילדה הקטנה, ששכלה כבר בגילה הצעיר.
צנועה, חכמה, משוערת ומחוננת מאוד, היא הייתה צדקה בעצם עצמה. לה היה אהבה קיצונית לישו המשיח, עבורו בילתה שעות רבות ביום בתפילות יושרות. היא נהגה לשבת בחדרה הצנוע שלה, מוקפת בחברותיה הקטנות, שרות שירים וזמירות הלל לאדון, ואחר כך יצאו לתרום את רכושה הטוב ביותר לילדי העניים בשכונה, שהם תמיד פקדו על דלתה.
היא נכנסה לגיל ההתבגרות בגיל 13, באותו הזמן שבו הגיעו ברצלונה חדשות על חזרת הרדיפות האיומות נגד הנוצרים, שנצטוו לכל תחומי הקיסרות. כשקיבלו השלטונים הרומאים הדמים דיוקלטיוס ומאקסימיאנוס את הידיעה על התפשטותה המהירה והמהרה של אמונת הנוצריות בארצות הספרדיות ההדומות, שם עד אז הייתה האמונה זו נדירה, הם החליטו ושלחו את אכזריים ואת הפראים מבין שופטיהם, שנקרא דאקיוס, כדי לסיים עם "העלמנות" הזאת.
חוששים לחייה של אולליה, הוריה החליטו לקחת אותה לרכושה אחרת רחוק יותר, שם תוכל להישאר הרחק מהחיילים ששרטטים ברחובות צדים את הנוצרים המודיעים.
אולליה חשבה שהבריחה מפני הכוח השומט את אחיה הנוצריים היא פחדנית. לכן, בלילה המאוחר והבלי ידיעה של משפחתה, ברחה והופיעה ספונטנית בפניו של השופט המורעב כנסטריאני. אף נאמר שהיא אמרה: "אתם רוצים נוצריים? כאן אחד."
כפי שרצתה, בתלהבות הנערותה, הובאה למשפט. הם ציוו עליה שוב לעבוד אלוהי עובדי האלילים, נתנו לה מלח ולקטור כדי לשים לרגלי המזבח. אולליה במקום זאת הפילה את פסלו של האלה העובדת-אלילים, פיזרה את גרעיני הלקטור והמלח הרחק. סירובה להקריב הקרבות עורר זעם בדקיאן, שגרם לה להיות מלקוטה עד שהגוף שלה היה מכווץ ודולף דם. אחר כך היא נשרפה בחיים עם הפתילות של הבוצים. זה היה ב-12 בפברואר 304.
גופתה נקברה בכנסיית סנטה מריה דאס ארנאס, שנהרסה מאוחר יותר בשריפה. אך שרידיה נשארו שלמים ונחבאו במהלך השלטון הערבי המוסלמי, כאשר עבודת הנוצרים נאסר.
העבודה הקדושה של קדושת אולליה נמשכה בעיקר בברצלונה שם היא מאוד ישנה. משם התפשטה בכל ספרד, חצתה גבולות, מעבר לצרפת, איטליה, אפריקה, ולבסוף הגיעה לכל העולם הנוצרי, מזרחי ומערבי. בדרך כלל נזכרת ברשותה של מירידה ב-10 בדצמבר, העיר של קידושה. קדושה אולליה היא הקופטרונית של עיר ברצלונה יחד עם הבתולה הרחמנית.