יום שישי, 24 בינואר 2014
הקרא הדחוף של ישוע, הכוהן הגדול הנצחי, לאהוביו (כהנים).
עיניים שופכות דמעות של דם וגופי חוזר על גולגותתו בכל כהן ושרת בכנסייתי שאבדו!
יהי שלומי עמכם; בנים יקרים.
אפוסטזיה נכנסה לכנסייתי, רבים מכם, אהובי לא מאמינים עוד בסוד ההשתנות לגופו ודמו; מצלחים את הקרבן הקודש שלי רק כדי לעמוד בתוכנית המתאים למסות. בשיחות, אין יותר קריאה לתשובה וחזרה בתשרוף; רבים מהאהובים שלי לא שומעים עוד את ילדי בווידוי או אם הם עושים זאת, הם מתוודים במהירות. הבשורה שלי אינה מוסברת על ידי רבים מאהובי לעמי; הבשורת שלי מדברת על קיומו של גיהנום ושדים, אך היא נמנעת במרבית בתי, הקרבן הקודש של המסה מוקצר. יש חגיגות שאורכות פחות מעשרים דקות.
רבים מבני לאבדו את אמונתם בשל הזנחה וחוסר התחייבות של חלק מהרועים; כוהנים שבאו לשלוח צאן, ובמקרים רבים הם אינם מעוניינים לרעות את עדרי אלא להרוויח כספית. רעים דלים, אבקש ממך לחקור אותם בעתיד על כל פגיעותיהם וחוסר חסד אלי וצאני! אלפי כהנים ושרתי בכנסייתי נדונו בגלל בוגדותם וחוסר התחייבות עם הבשורה שלי והדוקטרינה של הכנסייה.
עמי צמאים לדברי והם נושמים מחוסר דעת. הוי רועים בוגדים של כנסייתי, אשר מרגיעים מאוד, אתם שוכחים את ההשתדלות שאספתם איתי ואתי עם כאשר הורכתם! מה עשיתם בנדריכם הכהניים? הנחת, המודרניזם, הסרבון והטומאה המגעית לקחו שליטה על רבים מכם. זה כואב לי ומכאיב לי לראות את הרבים מסמינרים ומנזרים אשר נלקחו בידי רוח אשמדאי.
סקנדלים של טומאה בפנים הכנסייה סופגים בקריאות כהניות; רבים מאהבי, על ידי יצרייהם הנמוכים ותרעומתם, קורעים את בשרי ואני זורק דמים בהרבה. כל סקנדל בפנים הכנסייה הוא מכה שגוף אני מקבל. הוי, כמה זה כואב לי לראות את הקלקול, הסרבון והטומאה של רבים מאהבי! עיני בוכים דמעות דם וגופי חוזר על גלגלתו בכל כהן ושרת בכנסייתי שאבדו!
עמי תפלו לכוהני ושרי הכנסייה שסרו ממני! עשו צום ותשובות למענם הצלה. החיים הקלים והמדרניזם של הזמן הזה מסיטים את הדרך של רבים מכהני ושרתי. ברבים מארצות, הכנסייה מסיטה את דרך הבשורה, המודרניזם נכנס אליה והוא מושך רבים מאהבי לאבדון.
בני אהובים, זה מכאיב לי ומאכזב אותי לראות כיצד מדינות אירופיות רבות משנים את בתי ואת מקומות קבורתו של אש אדם ומפנות אותם למקום תפילה והאני אלוהים החיים ולא המתים! לא תרמלו את בתי, רועים בוגדים, כי בתי אינם בית קברות; בתי הם מיקד חיי שבו אני שכן, ושם אני נותנת עצמי לרוחנית לבני. יש מקומות לקבור מתים; אל תשתמשו בבתי לכך, כבדו את הכנסיות שלי, כי בהן, אני חי, ממשי ונותנת עצמי כאוכל רוחני לבני. מחר כאשר תשתפו לפני, מה תרצו לענות לי על חילול קדושתי? שיקלו רועים של הכנסייה שלי, כי מיכדי אינם מקומות לקבור גופות מתים.
בתי הם מיקדים לחיים ולא למוות!
אדוני, ישו, הכהן הגדול הנצחי.
הודיעו את הודעותי לכל האנושות.