הגילויים לקדושה מרגרטה מרי אלוקק

1673-1675, פּאריי-לה-מוניאל, צרפת

הנה הלב שאהב את האנושות עד כדי שלא חסך דבר, אף על פי שהזדקן והתמלא עצמו, כדי להעיד על אהובתו.

(גילוי ללב הקודש לסנט מרגרט מריה, יוני 1675)

קריאה למצוקה

סנט מרגרט מארי אלקווק (בצרפתית: סנט מרגריט-מארי) נולדה ב-22 ביולי 1647 בלוטה קורט בבורגונדיה (צרפת) למשפחה עשירה ודתית.

זו הייתה קריאה מוקדמת. בזכרונותיה, הקדושה אומרת שבראשונה כילדה אלוהים הראה לה "הערות הגדולה של החטא, שהרתיחה אותי עד כדי כך שאפילו חטא קטן היה לי עינוי בלתי נסבל." לצידו זה נוספה תאוות גדול לתרופה ולכפרה, יחד עם רחמים גדולים לחסרי-כל ולחשק לעזור להם.

מאחר שאביה מת צעיר, אמה פיליברט העניקה את מרגריט מארי הקטנה למנזר של נזירות קלארים. תהלוכת בשקטו של הכנסייה והצפייתה בצנועות ורוח התפילה של האחיות, היא רגשה קריאה לחיים דתיים. בגיל תשע קיבלה את הקומוניון הראשון שלה, ותאוותה לתפילה ולהתבוננות גדלו מאוד.

אולם, לאחר שנחלתה מחלה קשה, נאלצה לחזור לבית אמה, שם החל תקופה קשה של ניסיונות. המחלה פגעה בה במשך ארבע שנים והמנע ממנה ללכת. אחרי שהבטיחה לנוטרת הקדושה, שבה בריאותה אך סבלתה רק השתנתה בצורה. אמה מסרה אותה לדודנית שהייתה מנהלת את הנכסים המשפחתיים, וזו נאלצה להתכנס תחת דודה זו שאינה חברותית ורגישה, שהכחיש ממנה אף צרכי יסוד.

אלהים אפשר זאת כדי להכיר אותה עם התרחקות ולהכין אותה לקבל את הקריירה של כפרה שיעניק לה שנים לאחר מכן. סבלויותיה המוקדמות, שנקלטו בעצבות דוגמתית, חיזקו אותה בדרך לקדושה. למעשה, אמנות ההקדש היא בדיוק להיות מסוגל להגיע למטרה הסופית של החיים על ידי נסיעה בנתיב הארוך והמרת הקשייה של סבל.

כבר בתקופה זו קבלה הקדושה חסדי מיסטיות יוצאי דופן. הייתה לה יחסי קרבה עם ישו, ליווי ראויות: “המשיח היה תמיד נוכח בצורת הצלוב או האקצה הומו, נשא את צלבו; התמונה הזאת עוררה בי כמות גדולה של חסד ואהובה לסבל, עד שכל סבלויותיו נראות קלות בהשוואה לרצוני לסבול כדי להתאים לישוע הסובל. מאוחר יותר תאמר, “אלוהים נתן לי אהבה כל כך גדולה לצלב שאיני יכולה לחיות רגע בלי סבל; אך סבל בשקט, ללא ניחום, פדיון או חסד; ומתה עם אדוני נשמה הזאת תחת משקל כל מיני קללות, בוזים, שכחה ותיעוב.”

טוהרה של מרגרט מרי לא צריך להוביל אותנו לחשוב שהיא הייתה מושלמת מההתחלה, ולא פחות מכך ש היא הייתה בובה חסרת תבונה ומשועשת כפי שנראתה לעיתים קרובות בביוגרפיות מתוקות ומטעות. במקום זאת, עדים עכשווייים מספרים על נערה חיונית וחדה שהייתה נלהבת לבידור, מושכת לחיים בחברה ונחשקת על ידי גברים צעירים כאשה פוטנציאלית טובה. בקיצור, היא הייתה נערת זמנה וסביבתה עם חסרונותיה אך גם עם תשוקה סודית גדלה בתוכה, והחלטיות להגשים אותה כי הפרובידנס בחר בה למשימה מיוחדת.

ראות את אהבתה לחיים דתיים, החליטה המשפחה להסמיך אותה למנזר אורסולין בו גרה דודנית מאמה הקרויה לה מאוד. אך מרגרט מרי סירבה, נתנה לדודנית תשובה שמגלה את רצונה הגדול לשלמות: “אם הצטרפתי למוסדך, עשתה זאת מתוך אהבתך; אך רוצה להצטרף למנזר ללא קרובי משפחה או מכרים כדי להיות דתית רק למען אלוהים.” ההחלטה נגרמה על ידי הקול הפנימי, שזהר: “אני לא רוצה אותך שם, אלא בסנט מריה,” השם של מנזר הויסיטציה הנמצא בפראי-לה-מוניאל.

ככה הסתיימה תקופת המבחן שלה: עתה יכולה להיות נזירה ויזיטציון במנזר שפרובידנס קבע לה. היא התקבלה כנערה ב-20 ביוני 1671, לבשה את לבוש הדתי ב-25 באוגוסט של אותה שנה ועשתה את הנדר שלה בנובמבר 6, 1672 בגיל 25.

מהפצע הצדדי אל הלב האלוהי

כמוסרית, מרגרט מריה ניסתה מאוד להתקדם בחיים הרוחניים, מאמינה שהיא תיכשל בקריאה שלה אם לא תהפוך לקדושה במהירות. אומץ ליבה משך את חסדו של אלוהים, שגרם לה לשמוע את המילים הפנימיות האלה: “אני מחפש קורבן רוצה להתקרב כזבח בעריפה למען מימוש תוכניותי.” לאחר שהתאים לקראתה זו, היא קיבלה במהרה רבות מהחסדים המיסטיים הגדולים.

כך היא מספרת על הופעתו הראשונה של הגואל, שהכין אותה לגילויי הבאים: “לפני שאנחנו הלכתי להתפללל, ישוע התגלה לי מכוסה בפצעים, מבקש ממני לצפות בגרם בצד הקודש שלו: בור ללא תום חופר על ידי חץ אהבה ענק…. זהו מקום מושבם של כל האוהבים אותו…. אך כיוון שהכניסה קטנה, כדי להיכנס יש להפוך לקטן ולפשט את עצמך מכל דבר.” מצביע לפצעיו, אמר ישוע את המילים הקשות האלה: “ראו איזה מצב הביא אותי העם הנבחר שלי, אלה שאני הוכנתי להרגיע צדק, אך במקום זאת רודפים אותי בסתר! אם הם לא יתחרטו, אשפוט אתם בחומרה. לאחר שמילתי את הצדיקים שלי, אעלה כל השאר לזרעם של זעמי.”

הקדושה צפתה בפצע בצד אך לא עדיין באותו של הלב, עד כה נסתר בתוכו. זה הושג על ידי ארבע גילויי שמים שקיבלה בין דצמבר 1673 ליוני 1675, בעוד היא הייתה בשבחת הקודש הנברך.

הבטחות הלב הקדוש לקדושה מרגרט מריה

מהבטחות הרבות שאדוני ישוע המשיח גילה לסנטה מרגרט מריה אלקווק לטובת נשמות הנאמנות לליבו הקודש, העיקריות הן כדלקמן:

אני נתן להם את כל החסדים הנדרשים למצבם בחיים.

אני נתון שלום במשפחותיהם.

אני מנחם אותם בכל צרותיהם.

אני יהיה מקלטם בחיים ובמות, במיוחד.

אני מברך בהפקרה את כל מעשיהם.

החוטאים ימצאו בלבי מקור ואוקיינוס אינסופי של רחמים.

נשמות חלות יהיו נלהבות.

נשמות נלהבות יעלו במהירות לגדולה רבה של מושלמיות.

אני מברך את המקומות שבו תוצג ותכבד דמות ליבי הקדושה.

אני נותן לכהנים הכוח לגעת בלבבות קשים ביותר.

אנשים שמפיצים את התפילה הזו יכתבו בשמם לנצח בלבי.

בהעדפה של רחמי ליבי, אני מבטיח לכם שאהבתי הכוחנית תתן לכל אלה שיקבלו את הקומוניון ביום ראשון בשעות הראשונות, במשך תשעה חודשים רצופים, החסד של התשובה הסופית: הם לא ימותו בזעם, ולא ללא קבלת הסקרמנטים; וליבי יהיה להם מקלט בטוח בשעת האחרונה.

שעה קדושה בגת שמן

היסטוריה שלה ואיך היא התפשטה

נקודת המוצא של השעה הקדושה חוזרת ישירות לגילויי פראי-לה-מוניאל (צרפת) ומקורה באותו לב של אדוני. בשנת 1674 הופיע ישו לפני "אחות קטנה", קדושת מרגרט מריה אלקווק (1647-1690), בעוד היא הייתה בתפילה. הוא דיבר על גת שמן ואמר לה: “כאן סבלתי פנימית יותר מכל השאר בסבלתי כי הייתי לחלוטין לבד, נטוש מהשמים והארץ, טעון בחטאיהם של בני האדם... כדי שתהיו מאוחדים איתי, בתפילה הענווה שהצגתי לאבי באמצע כל הצער הזה, תקומי בין שעה אחת עשרה לחתים, ותתפללי בשכבות לפניי לשעה...

בשעה ההיא השתתפה בצער ישו בגת שמנים. כך נולדה התפילה הקדושה של השעה הקדושה. היא מבוססת על שלוש תכונות עיקריות, שנכללות בזיכרונותיה של קדושה מרגרט מרי: תפילת תשובה, איחוד עם ישו הסובל בגת שמנים, מעשים של בוזה. באור זה החלו רבים לגבש את התפילה והחברה הקדושה של השעה הקדושה נוסדה בפראי לה מוניאל בשנת 1829, ולאחריה חברות אחרות בכל העולם. ביניהן נולדה חברת השעה הקדושה בגת שמנים ב-6 באפריל 1933, על יוזמתו של קוסטוס ארץ הקודש, בדיוק במקום זה בו חי ישו את "השעה האימהית והנפלאה" הזאת.

איך להתפלל שעת קדושה

זוהי שעה של התבוננות באגונייה של ישו בגן השמןים. ניתן לעשות את השעה הקדושה על ידי תפילה קולית או מנטלית, ללא צורך לבחור סוג מסוים של תפילה. הרוח המנהיגת בתפילה היא זו של חיבור עם ישו באותו רגע: לסבול איתו, לחיות מחדש את מצוקתו, מאבקו, קרבו, התנגדותו לגביע המריר הזה. אך זה גם משמעו לחיות איתו שמחת האמת, הרגש של השלום שנולד מהכנעה לרצון אבינו, להיות בטוחים באהבתו אליינו.

מתי לעשות את השעת הקדושה

ישו ביקש מקדושת מרגרט מרי להתפלל שעה קדושה בערבי יום חמישי, בין אחד עשר לחרף. כדי לאפשר לכך הרבה אנשים אפשרות לעסוק בתפילה הזאת היפה גם הכנסייה מספקת את האפשרות לעשות זאת בצהריים. כאן, בבזיליקת גת שמנים, חוויה זו מתקיימת בכל ראשון של החודש בשעה 20:30 (זמן מקומי).

איפה להתפלל את השעת הקדושה

אפשר להתפלל בשעת הקודש בכנסייה, בנוכחות הסקרמנט הקדוש. זה מסייע ומעודד מדיטציה ותפילה. אם אין אפשרות זו, כל מקום יכול להיות מתאים לתפילה. אם רצוננו חזק, די לזכור את דבריו של ישו: “בזמן שתתפללו, לכו לחדר הפרטי שלכם, סגור על עצמכם ותהיה תפלתכם לאביכם שבאותו מקום הסתר” (מתי 6:6). אין מצב או מקום שאוכל למנוע מאיתנו המאמץ להיכנס לליבנו ולהשאר עמו.

למי שנרשמים לשעת הקודש בגת שמנים

אכן, מי שרושם נדחף על ידי רצון לבלות "את השעה הזו" עם ישו ויחפוץ למועד זה בכל כוח רצונו ושמחתו של לב. שעת הקודש תהיה ותישאר, גם עבור אלה שנרשמו, תפילה חופשית ללא כל חובה להשתתף בכל יום חמישי. להיות עם ישו בשעה זו הוא המתנה הגדול ביותר. הכנסייה מעניקה סליחת עבירות מלאות לכל פעם שתתפללו בשעת הקודש לאלה שרוצים להשתתף באספה הזאת, בתנאי שתהיה וידוי ושיתקבל האוכריסטיה ביום חמישי או בבוקר יום שישי, שיאמרו חמש תפילות אבינו, הילל מרים ואביהם של כבוד בפני הכנסייה או בקפללה ציבורית, למען כוונותיו של האבי הקדוש.

הטקסט באתר זה תורגם באופן אוטומטי. אנא סלח על שגיאות והפניה לתרגום האנגלי