שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה האחת עשרה
מ-3 עד 4 בבוקר †

ישו בפני בית דין קיפא, נאשם בשקר ונידון למוות

הכנה לפני כל שעה

ישו סובל ונטוש! הטבע החולני דורש את זכויותיו. אך גם השינה ניתקת לעיתים קרובות על ידי התפרצויות האהבה והפריצות של הכאב בלבך האלוהי.¹ בין הערות לשינה אני מרגיש את המכות שמתנכלים לך אויביך. ישו, אתה נתון בידי כל אחד. היכן מי שייקח על עצמו להגנתך? אני מקריב את חיי כדי להציע לך תומך כאשר הם דוחפים אותך קדימה ואחורה. עכשיו שומעתי רעש גדול של אנשים רצים יחד, מצחקקים ומחללים. יקר לי, מדוע כל אחד נגדיך? מה עשתה כדי שהם רצו לנתץ אותך כמו זאבים תוקפים? דמי קופאים בעורקי כאשר אני רואה מה אויביך מתכננים לעשות. אני רעד וצער כי לא יודע כיצד להגן עליך.

נראה לי כאילו אתה רוצה לומר לי: "ילדי, לא סיימתי עוד הכל. אהבה גיבורתית מכריחה כל קורבן. האהבה בלתי מוערכת, אנחנו רק בתחילת הדרך. אתה בלבי. שים לב לכל דבר, אהב אותי, השתק ולמד. דםך, הקפוא ברחמים, תן לי כדי להרגיע את דמי שבורא כאש. יחד עימני, תהפוך חזק ונשרף באהבה לחלק בסבלי. זה יהיה ההגנה הטובה ביותר שתוכל לעשות לי. היו נאמן וזכור הכל."

אהבתי, איביך מתגברים יותר ויותר. שומעת את הקליקות של השרשראות שבהם קשרו אותך כך צמוד. דם טרי זולג ממחזיקי ידיים, מסמן את דרךך.

עכשיו באת אל קייפאס. עומד שם מלא רכות, צניעות ושרירות. רכותך ושקטך משפילים אף איביך. אך קייפאס, שזועם, נראה כמי שרוצה לקרוע אותך לגזרים. מה ההבדל בין תמימות לסטייה!

אהובי, אתה מופיע לפני קייפאס כאשם ביותר להורשה. הוא כבר שואל את העדים על עוונותיך. היה טוב לו לשאל את אהבתך. אחד מאשים אותך בזה, השני בזה. אך הם מדברים הוללות ומסתכמים זה עם זה. בעודם משמיעים את האישומים, החיילים מושכים אותך בשערך, מכות פניך כך קשות עד שזה מתגלגל בחדר הדין, מעלים עליך, נותנים להם המכות,² ואתה סובל בשקט. כשאתה מבט את איביך, אור עיניך מואר בלבבם, ומשום שהם לא יכולים לעמוד בפני המבט הזה, הם משחררים אותך.

עתה אחרים מקימים את מקומם כדי ללגלך. לביך פועם חזק מאוד עד שזה נראה כאילו הוא רוצה לפרוץ מהכאב. עם זאת, אתה סובל מכול המיסוי של אויביך באהבה, למעשה, אתה מחכה לו ומקריב אותו לטובת ישענו. כך לבך, בעצמו השקט והאמיץ שלו, כופר על הלגל, שנאה, עדויות שקריות וכל הרוע שהנחילו בכוונה תחילה; הוא גם מכפר עבור אלה שעברו עבירה, שהונעו על ידי אלו מעליה, ועבור חרפות הנפשות הקדושות לך.

כשאני מבצע את אותן פעולות התיקון איתך, אני מודע כיצד כאב חדש מכאיב לביך הרגיש, כאב שלא חווית מעולם קודם לכן. תגיד לי, ישועי, למה זה הכאב? תנחל אותי בכל מה שמציק לך. וישוע מדבר:

"בני, אתה רוצה לדעת? אני שומע את קול פטרוס, שאומר שהוא לא מכיר אותי. הניחו, הניחו בשקר ודוחה אותי. כיצד, פטרוס, אתה לא מכיר אותי? האם אתה לא זוכר כמה טוב עשיתי לך? בזמן שאחרים הורגו אותי בכאב חיצוני, אתה הורג אותי בכאב הנפשי. כמה רע פעלת, ראשון הלכת אחרי ואז חשפת עצמך לסיכוי ליפול!"

רעיי הטוב שלי! כמה מהר הבזים באות מאלה שקרובים אליך ביותר! אני רוצה שכל פעימת לב שלי תתמזג עם לבך, כדי להמתיק את הצער המרה שהם גורמים לך. זו הפעימה של לבי נשבע אמונים ואהבה לך ומשנה אלף ופעם אלף עם שבועה שהוא יודע אותך. אבל לביך עדיין לא מתרגש והאת/את תביט סביב לחפש את פטרוס. במביטה האוהבת שלך, אדומה בדמעות כאב על הכחשתו, פטרוס נכנס אל עצמו ויוצא, בוכה. כאשר אתה יודע שהוא בטוח, לביך מתרגש ומתקן את העלבות הנפשות הקדושות לך, במיוחד אלה שמגלים לעצמן הזדמנויות לחטוא וליפול בצורה מרה.

אויביך ממשיכים בהאשמותיהם. קיאפה, רואה שאין אחד שעונה להאשמותיהם, צועק: “אני מבקשת אתכם בשם האל החי לספר לנו האם אתה המשיח, בן האל החי!” ואתה, אהבתי, שיש תמיד על שפתיך מילת האמת, קובע/ת עמדה מאסטרית וכבדה. בקול ברור אך רך, כך שכולם נרגשים, אף הרוחות הרעות יורדות לתוך התהום הנצחית, אתה עונה: "אתם אמרתם. מיעתה תראו את בן האדם ישב על יד שמאל כוח האל ובעל העננים של השמים לשפוט כל עם העולם." - באותן מילים יש דממה עמוקה, כולנו רעדים מפחד. לאחר מספר רגעים, קיאפה חוזר לעצמו. זועם יותר ממחמד פראי, הוא צורח: "למה עוד צריכים עדים? הוא כפף את האל. אשם במיתה”. כדי להדגיש את מילותיו הקדושות, קיאפה קרע את בגדו בכוח כך שכולם שורקים: "אשם במיתה, אשם במיתה!"

החיילים הקשים מתקרבים שוב אל ישו. אחד מהם מכה אותו באגודלו, אחר מחבט את לוחיו. אחרים יורקים על פניו ודוקרים בו ברגליהם. הם גורמים לכם, אדוני ישו, לסבול עינויים כאלו שהארץ רועדת והשמיים נזעקים. אהבתי וחיי, כיצד הם מענו אותך! לבי נשבר מכאבים. התיר לי, ישו, לצאת מלבך ולסבל את הביזוי הזה במקומך. הוי אם היה זה אפשרי עבורי, רצה לקחת אותך מידיהם של אויביך. אך לא תרצת זאת. זו מה שהצלת האנושות דורשת ואני נאלץ להיכנס תחתיה. אז אשמור על עצמי נעול בלבך. אני רואה שקייפאס נסוג ומשאיר אותך בידיהם של הפועלים. אך אנכי משתחווה לך ואתה מברך אותי. תן גם לנשמתי את הנשיקה של האהבה המיסטית. אשאר בתנור העץ של לב אלוהיך לשקוט מעט, ראשי כפוף ללבך.

הרהורים ומעשים

על ידי האב הקדוש אנייבל די פרנסיה

ישו, שהובא לפני קייפאס, נאשם ללא צדק ונכפף לעינויים בלתי נשואים. כששואל אותו, הוא תמיד מדבר את האמת.

ואנחנו—כשה' מאפשר לנו להיות מושמעים ומנאשמים ללא צדק, האם אנחנו מחפשים רק אחר אלוהים, שידע על תום ליבנו; או אולי מבקשים כבוד ושבח מפי הבריות? האמת תמיד עולה משפתינו? נהיה זרים לכל טריק ושריקה? נשא את הלצונות והביזוי שהבריות מעניקים לנו בסבלנות? מוכנים אנחנו לתת את חיינו למען הצלתם?

הוי אהבתי ישו, כמה שונה אני ממך! נא, תהא לשפתי תמיד לדבר את האמת כדי לפצוע את לבם של אלה ששומעים אותי, ולהביא כל אחד אליך!

¹ הנפש השתקעה במרכזו של ישוע, לכן היא מרגישה מה קורה כאן.

² גם שהמשיח הוזל על ידי החיילים במהלך המשפט עם קייפא הוא דיווחה גם קטרינה אמריך, ע"פ. ציטוט.

קורבן ותודה