יום ראשון, 13 באוגוסט 2017

אדורציה צ'פל

שלום ישו שלי הנסתר בקודש הקודשים על המזבח. טוב להיות כאן איתך. אנחנו אוהבים אותך, משבחים אותך, מושתחים לפניך ומבקרים אתך, ישו מלכינו. תודה רבה על כל מה שעושה לי ולמשפחתי אדוני. חג השבוע האחרון לכבוד אלוהים האב של כולם היה יפה מאוד! ברוך ה'! ישו, אני מביא לך את כל אלה שצריכים תפילה; אלו שחולים קשה ואלו שימות היום. ישו, נא הביא את כל העם שנמצאים רחוק מהכנסייה בחזרה לאיחוד עם הכנסיה שלך. אנחנו מתפללים במיוחד לחברים ולחברי משפחה שמחוץ לכנסייה. תודה על המיסה הקדושה היום בוקר, ישו, ועל ההזדמנות לקבל אותך אדוני.

ישו, נא הוליך את צעדינו כך שנכון אל המקום שאתה רוצה שאנחנו נהיה שם. אדוני, הסוערות מתגברות סביבנו אבל אתה זה שהלך לקראתנו, בדיוק כמו שעשית כשהשליחים שלך היו באמצע הסופה בים. הרגיע את הסופה, אדוני. קח את ידינו ועזור לנו לשמור את עיניים עליך ישו. הייתה ניווטנו אדוני. הנחה אותנו בדרך שצריכים ללכת. ישו, אנחנו סומכים עליך. ישו, אנחנו סומכים עליך. ישו, אנחנו סומכים עליך. ישו, יש לך משהו לאמר?

“כן ילדי, אני אוהב אותך. אל תירא. אני עםך. אני עם כל בני ואבנותי. לא אשכיח אתכם. סמוך עלי.”

תודה אדוני. עזור לנו להיות אהבה לזולתי. עזר לנו להבין את השכנים בצרכיהם ולהיות אור לעמם. פעל בינו ובנו ישו כך שנוכל להוביל אותך לאחרים.

“יילדי, אתה צודק שענני הסופה מתגברות והרוח נוטלת תאוצה. אתה ממשיך לצפות בזה ולחוש זאת, אבל זכור שאני בולט.”

כן, ישוע. הוֹדוּ לַיהוה, אדוני. ישוע, כְשֶהָיוּ השליחים בתוך הסופה וְהַיָם מְרִיעַ, לא נטית את הסירה, אפילו שבאמת היא התנודדה. דברך אומר שהשליחים היו יראים. כשהואני מנסה להיות פחדן, עזרי לזכור שאין נתת לסירתם להתהפוך. אנא ישוע, בּוֹא לְסירָנוּ בעודנו נדחפים ממקום למקום. הכנסייה והעולם בתוך סופה אימתנית, אך עםך בסירה, יודעתי שיהיו כל דברים טובים.

“כן, ילדי. יהיו כל הדברים טובים, אף על פי שלא יעריך כך עד לפני שקלמתי את הסופה. זה יחשוב לגדול יותר טרם ירגע. אל תאבדו אומץ, אם בתי. בוטח בי.”

כן, ישוע.

ישוע, אנא הגן על בניך הכוהנים הקדושים, את הבישופים ואת כל אחיותינו ואחים הדתיים. חבק אותם קרוב ללבך הקדש וללב הבתולה מריה, קודש קודשים.

“בני הכהונה נאמנים שלי בסכנה מיידית, ילדי. אני מסמיך את בטחונם לשרידי. תיקחו אותם אליכם כאשר יבקשו מקלט. תשגיחו על צרכיהם. התפללו עבורם, עודדום. היות לכם סימן תקווה עבורם כשהם זקוקים לו. לא יהיה עוד בטוח עבורם, ורק אז ילדים שלי זקוקים לסקרמנטים. הם יספקו את הסקרמנטים לשרידי, אך זה יהיה מסוכן עבורם לעשות זאת. רבים יעזבו את חייהם למען הצאן. אחרים יחשפו הכל אך לא ישאירו נזק. ילדי נאמני שלי צריכים להגן על בני הכהונה הקדושים שלי, בדומה לכך שתעזור לי, ישוע שלכם. הם יהיו מותשים, רעים וצרכם למקום להניח את ראשיהם המוצלחים. עשו זאת, ילדי. ספקו עבורם כך שיוכלו להמשיך ולהביא אותי אליכם בקדושת האוקריסטיה.”

כן, ישוע. תודה לך, ישוע. אדוני, נראה שהשמים שוב צוננים ושרירים. אני כאן, אדוני אם תרצה לדבר עםי.

“כבשתי הקטנה שלי, כבר דיברתי הרבה, אך עמי לא משמיעים. הזמנתי את כלם לחזור לסקרמנטים כך שישארו במצב חן. רוב ילדי ממשיכים בדרך של התענגות בתרבות, חיים חיי תענוגות וחריגיות, מתפללים מעט מאוד ומגיעים למסה רק כפעילות חברתית. הם לא מבינים שאני נותנת את עצמי להם כאזכרה חיה. הם אף אינם מאמינים שאני אמיתי נוכח בקדושת האוקריסטיה. אלו שהאמינו אינם רבים ואף הם לעיתים קרובות מלאים ומתפזריים מחשבים על הפעילויות הרבות שאחרות הן רוצה להיות עוסקים בהן. מה עוד ניתן לומר. הם לא משמיעים, אף לא לזה שישוע הוא המילה. דיברתי הרבה.”

“קראתי ואף התחננתי לילדי לי לחיות, באמת לחיות את הבשורה שלי. ילדי בחרו לחיות כחלק מהעולם. העולם הוא אגויסטי. זה קר וקרוב. ילדים שלי, אתם נקראים להיות המלח של הארץ ואפילו אתם איבדתם את טעמך כי לא הצלחתם להתפלל, לקרות את דברי ולבקר בסכרים. מה עוד ניתן לומר, ילדי? אחיכם ואחיותכם מתים והם מכרו את נשמותיהם לרעה. אתה... מה זה שאתה עושה? אתה מבקש אותות. אתה מבקש מידע נבואי, ילדים שלי ומאידך לא אוהבים. לא תפלל. לא פעל להיות חמץ ומלח.”

“ילדי האור שלי, עליכם ללקוח את אהבתי ואת שלומי לעולם, אך ראשית עליכם למלא באהבתי ובשלומי. עליכם לאפשר לי לרפא פצעיך. עליכם לסלח. כיצד תביאו את אהב�תי לחרשים כאשר לבכם מריר ומלוא זעם ושיפוט נגד אחיך? כיצד תהיו רחמים כאשר לבכם קשיים? לא, אין לי עוד דברים להוסיף ממה שנאמר כבר, אך בקרוב תתפללו, כי הסערות יגדלו יותר ויותר מכיוון שאין אור. אתם שלא מביאים את אורי לחרשים תראו החושך לגדול עד שחשוך מוחלט. אז, תתפללו מפחד. או, כמה אני רוצה שתתפללו מאהבתי לי. דבריכם עכשו הם ריקים כי לא תפלל עם לבכם. אל תשתווה לפרושיים שמגישים הצגה יפה של התפילה אך חושבים על עצמם כצדקים, מונחים את קדושתם הנראית לעולם בעוד שהם נכשלים לסלוח לשכניהם ומאפשרים לצריכי עזרה לעבור ללא מחווה, לא דווקא מעשה של חסד.”

"היו רחומים, כפי שאני רחום אליכם, או אתם דנים את עצמכם. יום בא כאשר תהאו עניים בדיוק כמו שאנשים אחרים וערירים בדיוק כמו שאנשים אחרים ואז תבינו שהכרתם חסד לשרידים שלכם ולא סלחתם ולובתם אויביכם. אתם, שמכירין את אימי, האם חשבתם שכך התנהגה? באו, עליך לדעת שהיא סלחה גם לאלו שהצליחו אותי. אין לה רע במלבושה. היא, אשר ללא חטא, הייתה מוכנה ומאושרת לסלח, בעוד ילדיה עם החטאים שלהם משתלטים על קדושותם והזדהיות עצמית שלהם מעל אחרים. שובו מדרכיכם הרעות כי אתם נקראים להיות בני העליון ולכן חייבים להדמיא לי. למי ניתנו הרבה, ממנו יבקשו הרבה. כבשי קטני, אני מבקש מכך להישאר בתפילה רובה מהשבוע הזה. אתם ואת משפחתכם צריכים להתפלל ולהתחיל בקורבן הקדוש של המיסה, להציע תפילות וקרבות לאדון כדי לכפר על אחיכם ואחותיכם. אני מזמין כל ילדי לי לעשות כך גם כן, ולחקור את לבבכם עכשיו לפני שזה מאוחר מדי. אל תשערו להיות בעמדה טובה וחסד כאשר יש בלבכם חוסר סליחות. הינני אומד בפתח לביכם ואנוכי מכה, אך לא תשתמעו אותי מכים. אתם, שאתם ילדי, אתם לא עונים וזה גורם לי כאב רב. זה גרוע יותר מאלו שלא היה מקום לי ולהתלהב שלי באותו לילה בבת לחם, כי הם לא הכירוני, אך אתה — אתה מכירים אותי. בחקרו עצמכם וחפשו את סקרמנט ההסכמה. הישרו עם אחיכם ואחותיכם לפני שזה מאוחר מדי.”

“אני מבין ילדי שלכם הוכתם. אני מבין שבאופן מסוים, אתם פצועים ונבגדים. גם אני פצוע. גם אני נבגד. גם אני הוכה, ואולם אני כל רחמים. אנכי סליחה ואהבה. אני, האל שלא חטא מעולם, מתתי מאהבתכם, ילדי החוטאים שלי. אם אתם בנים ובנות אמיתיים שלי, עליכם לסלוח גם כן. עליכם לאהוב. לעשות אחרת זה להעמיד עצמכם גבוה יותר מהאלהים. זו כל מה שאני יכול לומר בעניין הזה היום, כבשי קטן שלי. אל תירדו את הרוחות, רק התפללו. אני עימכם. ברכתי אותכם בשמו של אבי, בשמי ובשם רוחי הקדושה. הלכו בשלומי, ילדי.”

ישוע, אנחנו מצטערים מאוד על הזמנים שבהוכתמך אתה שכולך טוב וראוי לכל אהבתי. אני אוהב אותך, ישו שלי. אל תסור פניך ממנו אדוני. צריכים אותך. רוצים ללכת עימכם. אנו אוהבים אתך, ישוע. לפעמים, קשה להיות ברור באמצע הסופה. פתח את העיניים של אלה שעוורים. פתח את הלבבות של אלה שמלאי זעם וסובלים מפצעים שנגרמו על ידי אחרים. רפא אותנו אדוני. הפך את כועסנו ואת אפיותינו לפעולה ולזלזול לך, אלוהינו. אני אוהב אותך ישו. עזור לי לאהוב אותך יותר.

“ילדי שלי, ילדי שלי. אני אוהבת אותך, קטנטן שלי. אל תבכי, מתוקתי. אלה שפצועים חייבים להשפיל עצמם ולבקש את טיפולי. הם לא ימצאו נחמה לכאבם עד שהם יעזבו לטפל בפצעיהם ולתקן את צדקותם העצמית והגאות שלהם. רופא לא יכול לעזור לחולים שמסרבים לעזרתו. עליהם לבוא אלי, הרופא הגדול, אך הם לא יכולים לבוא עד שהם יוכרו לבבותיהם חולי ולא בשלווה. עד אז אני מחכה בסבלנות, כל עוד יש עדיין זמן לחכות. בקרוב לא יהיה זמן.”

"בני, אתם לא יודעים את היום או השעה שבאדון יחזור אליכם, לכן חפזו ושובו אלי. באו לקרבן וודהו על חטאיכם, לבבכם הקשים, בלתי סבולתכם ואי-סליחותכם, לפני שהזמן יעבור. זה הכל לעתה, ילדי. תהיו בתפילה השבוע הזה. שמרו והיותם מוכנים, כבשי קטני והתכוננו לסעוד את הצרכים של אחרים. הקריבו את צלבייכם לי למען אחיכם ואחיותכם. אני נשאר עמכם. הייתם בשלווה. היתה רחמים. היו אהבות. בתוחלת בי."

כן, ישו. תודה לך אדוני. אוהב אותך.

"ואני אוהב אתכם. הלכו עתה ואהבה."

אמן, אדון. אמין.