יום ראשון, 8 במאי 2022
הנשמות הקדושות מבקשות עוגה ולחם
מראת התכלית של וולנטינה פאפגנה בסידני, אוסטרליה
הבוקר הזה הגיע המלאך והביא אותי לתוך התכלית. ביקרתי קבוצות רבות של נשמות, וכל קבוצה היית לי משימה שונה לבצע. גם דיברטי איתם ונחמתי אותם.
אז אמר המלאך, "יש עוד קבוצה שאנו צריכים ללכת ולראות."
ירדנו מעט ובאנו לשדה פתוח, מאוד דומם ומוכרח, שם פגשנו נשמות נוספות שהמתינו. החלו לדבר עם חלק מהן כשהבחנתי קבוצה של נשים עמדות לא רחוק מאיתנו.
היו צופים בי, ושמעתי אותן אומרות זו לזו, בהלהבות, "אה, זה האישה שמביאה עוגה ולחם לאנשים. אך הראית? תמיד יש ילד קטן עם her, ילד קטן מאוד יפה. לכל מקום שאינה הולכת, הוא הולך איתה. he never leaves her."
המלאך ואני שמענו אותם, והבטינו זה בזה ופתחנו לצחק.
נשמות אלה לא ידעו את שמי. הן רק התייחסו אלי כ'האישה הזאת'. צחתי וקרתי, "אוי ואבוי."
מיד בלבי ידהתי שהרגישות הקטנה שאפשר להם לראות הוא הילד ישוע הקטן שמגן עלי ומנחה אותי תמיד. הנשמות בתכלית לא אמורות להוכיר אותו עד שתיטהרו.
שאלתי את המלאך, "אוי, איך הם יודעים על הילד הקטן?"
"הם יכולים לראות אותו!" ענה המלאך.
אמרתי, "תודה רבי, ילד ישוע הקטן."
בהתבוננות בי אמרו הנשמות זו לזו, "נלך ונבקש ממנה אם תוכל לתת לנו מהעוגה והלחם הטובים הזה."
עם אומץ לב הם הגיעו אלי ושתחו, "גבירה, האם נוכל לקבל מעט עוגה ולחם? אנחנו רעבים מאוד. נא לעזור לנו."
"בטחה, אתן לכם מעט עוגה ולחם," ענתי.
זו אומרת שאני עוזר להם בתפילה עבורם, בהקדשתם לפני אדוננו במיסה הקדושה, ובהענקת הקודש שהניחתי לקבל, שכן זה מזין את נשמתם.
הנשמות בגיהנום רעבות מאוד לחלם. הלחם מייצג את דברי האלוהים הקדושים, שבהם אתה מאכיל אותם ברוחניות גם כאשר תפילותך עבורם. העוגה מייצגת מתיקות; זה עוזר להן בסבלן.
במהלך חגיגת המיסה הקדושה, כשאדוננו נותן עצמו כקורבן בחינם, כמו שעשה על הצלב הקדוש בגולגולה, אני רואה את הנשמות הקדושות באים ומתכנסות לפני המזבח. הם כל אחד ברך, מחכה בלחץ שיהיו מוקרבים מיידית. יודעתי שאדוננו רואה אותם כולם.
במהלך ההקדשה, כשאדונינו נזבח במיסה, שניתן והוקרב עבור כל אחד מאתנו, הנשמות גם שם באמת מתפללות ומחכות שיהיו פדויים. ברגע זה, הם מחכים שאדם יקריב אותם לאדוננו, האם הכהן או המאמין. הנשמות אינן יכולות לעזור לעצמן.
במהלך ההקדשה, אם הנשמות נזבחות לאדונינו, זה מאוד טוב עבורן, אך לפעמים כאשר הכהנים אינה מזכירים אותן, הן חייבות לחכות. חלק מהן מושעות על המזבח, וחלקן אינם, והן נשארות. זה תלוי במצב החטא שהם היו לו. חלקן עשויות להיות מטהרות מיידית. זו תעלומה גדולה.
כשהוא מתקרב למזבח לקבל את הקדושת הקודש, גם אני רואה כיצד הנשמות נעות לצדי כדי לפנות מקום לנו, שכן הן יודעות שאנשים מגיעים קדימה לקבלת האוכריסטיה המובחרת.
הנשמות ממשיכות להגיע למזבח לאורך כל המסה. לאחר שהמסה הקודש הסתיימה, אני רואה כיצד הן חוזרות אל הטברנקל.
הם תמיד קרובים לטברנקל בכנסייה, לילה ויום. כאן הם עושים שמירה לאדונינו ומחכות שאדם יקרב אותם. כך, הן נמצאות תמיד בכנסייה.
לנשמות הקודש צריכות את התפילות והקורבנות שלנו, וצריך שהמסה הקדושה תעשה עבורן.
אודתי לאדוני, הילד ישו, על כך שהוא תמיד איתי ומגן עלי. אני זוכרת פעמים רבות שגברת המובחרת אמרה לישוע האדון כילד, “בן, דאג שהתמידי עם ולנטינה ושתהגן עליה בכל מקום שתלך.”
“כן אמא,” הוא היה אומר.
אה, כמה יפה לראות את גברת המובחרת מדברת לאדונינו כאם.
