שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה העשרים ואחת
מ-1 ל-2 אחר הצהריים †

השעת השנייה של ייסוריו של ישו על הצלב

הכנה לפני כל שעה

המילה השנייה:
“היום תהיה עםי בגן עדן.”

גואלי צלוב על הצלב! כשאני מתפלל איתך, הכוח המהמם של אהבתך וסבלותיך שומר את מבטי קבוע אליך. אך ליבי רוצה להתפרק כאשר אני רואה אותך סובל כך הרבה. אתה מלא באהבה וצער. הלהבות הבוערות בלבך גבוהות עד כדי קרבת להמיס אותו לאפר. אהבתך המוגבלת חזקה אף יותר מהמת. אתה רוצה לתת לה יציאה, אתה מבטיח אל הגנב על ימינך ומשחרר אותו מגיהנום. חסדך נגע בליבו. הוא משתנה לחלוטין, מזהה ומכיר אותך כאלוהים וצועק בתשובה אמיתית על חייו של חטא:

“אדוני, זכרני כאשר תבוא למלכותך!” ואתה לא מתעכב לענות לו:

“אמור אומר לך, היום עצמו תהיה עםי בגן עדן.”

אתה הגעת לכך את הניצחון הראשון של אהבתך. אך גם רואה שאהבתך כובשת לא רק את לב הגנב אלא גם את לבם של רבים מהמתים. הוי, תן דמך לרשותם, אהבתך, זכותיך וכל התרמילים שבאלהי להעיר אותם ולכבשם לעצמך. אך אף בשעה זו נבלמת אהבתך. כמה מהמתים מסרבים לה, לא מאמינים בך ומאבדים תקווה! כאב זה גדול עד כדי כך שאתה מתעטף בכאב שוב ושוב.

רוצה, ישועי, לכפר על אלה שהם מאבדים את אמונתם בחסדך בשעת המוות. אהבתי המתוקה, הושיט ביטחון ואמון בך לכל האנשים, במיוחד לאלה שבאגוניית מותם. בזכות ההבטחה שנתת לגנב, תן להם אור, כוח ועזרה למות קדושה ולעוף מארץ זו לשמים. הכנס את כל הנשמות בגופך הקדש, בדמך ובפצעייך. על ידי זכות דמך היקר, אל תרשה אף נשמה אחת לאבד. תהי קולו של דמך גם עתה נותן לכל הנשמות הבטחה מנחמת: “גם היום אתה עםי בגן עדן.”

הדבר השלישי:
“אמא, הנך בניך!” “הנה אמך!”

מושיעי הצלוב! סבלותיך גדלות יותר ויותר. על הצלב אתה באמת מלך הכאב. בין כל צרותיך, אין נשמה שברחה ממך; תן לכל אחד מהם חיים שלך. אהבתך, עם זאת, רואה עצמה מבוזה בידי הבריות. משום שלא מצאה דרך יציאה, היא הופכת להיות יותר ויותר עזה ומכריחה אותך לסבול סבל לא ניתנת לתיאור. בסבל זה, היא מנסה לחקור מה עוד אפשר לעשות כדי לנצח את האדם, והיא מאליצת אותך לדבר:

ראי, נשמתי, כמה אהבתיך. אם לא תרצית להרחם על עצמך, לפחות הרחמי את אהב�תי!"

במהלך הזמן, מאחר שאין לך עוד דבר לתת לנשמות, פונה עיניה של אם-אלהים אליך. סבלך גורם לה לסבול מוות, צלב אותה גם היא. אמא ואבי מבינים זה את זה, וזה נחמה עבורך ושביעות רצון שאתה יכול לתת לאימה הנאמנה שלך לאנושות הענייה. ביו"ן רואה את כל המין האנושי. אתה מדבר בקול כה רך שכל הלב האנושי יוכל להיגע:

"אמא, הראה לך בנך!" ” וליוחנן:

“הראה לך אימה!”

קולך חודר אל לב האם, ומוזג עם קול הדמם הוא ממשיך:

"אמא שלי, אליך מסור כל ילדי. כל האהבה שאתה מרגישה לי, הרגישי להם. פנה את כל מאמציך ואת כל רחמיה של אימה לילדי; תצילי אותם כולם עבורי."

אמא מקבלת את ההצעה. אך עתה סבלך כה אינטנסיבי שאתה נסוג לשקט פעם נוספת.

רוצה, ישועי, לכפר על כל הביזויים והכפירות שנגרמו לברכת הבתולה ועל הכחשנות של רבים שאינם רוצים להכיר בתמורות שהעניקת לנו כולם בכך שנתת לנו מרים לאימה.

איך נוכל לבטא את תודתנו אליך על טובה זו? בדרך השיבה אליך, ישו שלי, והקרבת דמך, פצעיך ואהבת לבך האינסופית אליך. הוי קדושה וירג'ין, כמה מרגשת את קולו הטוב של ישו שלך, שמשאירה אותך לאם לכלנו!

נודות לך על זה, ברכתה וירג'ין. כדי לתת תודה כראוי, נקריב לך תודות בנו עצמו. הוי אמא שלנו, דאגי לנו ואל תשמיט אותנו לפשוע נגדיך אף בפעם הקטנה ביותר. שמרי עלינו תמיד קרוב ללב ישו. עם ידיים קדושות קשרי את כולנו אליו כך חזק שאנחנו לא נוכל עוד להימלט ממנו. בעצמותיה שלך אני רוצה לכפר על הביזוי שנגרם לישו שלך ביך, אם סוויט.

ישו, כשאתה טבול בים של צער, אתה דואג יותר ויותר לצלחת נשמות. אבל לא אשאר אדיש, אלא כמו יונה, אעוף לפצעייך, אנשק אותן, ניסי להרגיע את כאבם וארצה בתוך דמך כך שאוכל לצעוק עמכה: “נפשות, נפשות!” רוצה לתמוך בראשך הפצוע בקוצים ומתורטט בכאב כדי לעשות תיקון לך ולבקש חסד, אהבה וסליחה לכל.¹

מלוכי ברוחי, הוי ישו! רפאי אותה מכל הטיות באמצעות הקוצים שנכנסים לראשך, ואל תניח לי לעולם לסטות.

עיניך של טוב העליון שלי, אף על פי שהם מלאים בדם, צפי אלי, לחשיכתי, לחרפיותי, לצפי ללבי הפשוט וגרמי להרגיש את הנסים המופלאים של המבט הקדוש שלך.

אוזני ישועי, אף על פי שאתם חרשים מהחלפות והכפירות של הרשעים, הִקְשׁוּבָה לִי! הַקְשִיבוּ תְפִילָתִי וְאַל תַעֲזֹבוּ כַפרותִי. שְמַע, יֵשׁוּעַ, צַעֲקַת לִבִּי. הוּא יָרַד בְּרוּחַ כְּשֶהֱמַלְאוֹ אַהבתְךָ.

פָנֵיךְ, שׁוֹבֲכִי הַיוֹפִים מִבְּנֵי האדם! גַלֶה לְפָנַי וְתֵרֶא אֱנוֹשׁ, שֶעַד יוּכַל לְקַצֹץ לִבִּי הָרָז. יופיךָ מְסִיתַנִי וּמְמשֵךַת אֲתוֹהוּ תָמיד אלֶיךָ.

פִיהַ שׁוֹקֱד, יֵשׁוּעַי! דַבְרִי אֲלַי! קוֹלוֹתֶיךָ מִזְמֻרוֹת בְּתוֹכִי תָמיד. כֹחוֹ שׁאַר דְבָרֶךָ, הוּא מַשְחִית אֵין מִדַעַת אֱלֹהִים וְאֵין אַהבה.

יֵשׁוּעַ, פָרַשׂ זְרוֹעוֹתֶיךָ לְחַבְקִי! שְלַח זְרוֹעוֹתֶיךָ לְקַבְלוֹתִי. תהיה חיבוק זה כּזה, שׁאֵין כּחוֹ אָדָם יוּכַל לְנַצְרֵני מִמְךָ.

שׂכוֹתֶיךָ הַקְדוֹשׁים, יֵשׁוּעַי! תָמיד עז וּנְאָצָל בְּסבלות לְמַעַן אַהֲבָתי. תנוֹתִי חֶזק, נְאָצָל וְאוֹמֵץ בְּסבלות לְמַעַן אַהֲבוֹתוֹ. יֵשׁוּעַ, אַל תַרְשִיעֱנִי מֵאָהבה, כִּי הַחֲזיקֶנִי בְּתָמֻתוֹ.

חוֹטֶם יֵשׁוּעַי! נִצּוֹד בְּלַהֲבוֹת אַהבה, תנוֹתִי לָךְ לַהֲבֻקֶיךָ. כְּשׁאֵין מוֹסר עוֹד בְּידֶךָ וְלִבִּי חֹמֵד אֹתָם, יַעֲבוֹר גַם לְתוֹכְךָ דָמוֹתֶיךָ וּפצעי. הוּא לַהֲבֻקֶיךָ שׁמֵחַ אותְךָ מִיָד. יֵשׁוּעַ, טוֹבוֹתִי הַגְדוֹלִים, תנוֹתִי חֶלְק בָהֶם גַם לִי. אֲפֵיכָא נֶפֶשׁ כּמוֹנִי קָרָה וְדַלָה מֵאָהבה, תַעֲלוּת עָלי לְחֻס.

ידיך של ישועי, אתה שבראתת שמיים וארץ, עכשיו לא תוכל עוד להזיז. ישועי, המשך את בראיתך, הביא לידי יצירה אהבה. ברא בי כל יסודי חיים חדשים, קדושים. דבר מילה של יצירה על לבוני העני ושתנה אותו לגמרי לשלך.

רגלי הקודש של ישועי, אל תעזבני לבד. הוליכני תמיד עם אתה ולא אטיח צעד אחד ממך. ישוע, באהבתי ובמעשי התיקון רוצה אנכי להחיות אותך לכל מה שאתה סובל ברגליך הנקובות.

מושיעי הצלוב! אני מכבד את דמך הקדוש, נושא נשיקה מפצע לפצע ואנכי רוצה לטבול בהם כל אהבתי, תפילתי, מעשי התיקון האמיתיים שלי. יהיה דמכ לכל הנשמות אור בחושך, כח בסבל, עוז בדלדול, סליחה בניסיון, הגנה בסכנה, סיוע במוות והכנפות שמשאות את הנשמות מארץ זו לשמים.

ישוע, בא אליך לבנות לי מקום מגורים בלבך. מהעומק של ליבך, אהבתי המתוקה, אקרא לכל אליך, ואם יבוא כל אחד קרוב אליך כדי לפגוע בך, אעמוד מולו ולא אפשר לו לפצוע אותך. אלא, אשליכנו בלבך, דבר עם אותו על אהבתך ושתנה את קללותיו לאהבה.

ישוע, אל תניחני לעולם לצאת מליבך. אספוני באשיך, תן לי חיים מחייך, כך שאוכל להאהב אותך כפי שברצונך להיות מאוהב.

המילה הרביעית:
“אלי אלי למה עזבתני?”

סובל סופר! בעוד אני, דבקת בלבך, עוסקת בהרהור בכאביך, מאתר כי רעד כפייתי מכה את אנושותך. כל אבריך במהומה, כאילו אחד מהם רוצה להתנתק מן השני. בעגמת הכאבים שנגרמים על ידי הרעיונות הקשים, קראת בקול גדול:

“אלוהי, אלוהי, למה עזבתני?”

בזעקתו הזה כל אחד רועד, החושך מתעבות, אימי, מאבן מכאב, הופכת לבהירה וקרובה לאבד את הכרתה. חיי, הכל שלי, ישו שלי, מה אנחנו רואים? הוי, קרוב למוות. הוי, אם רק הסבלות שממשיכות נאמנות איתך יתן לפחות לך עתה! גם לאחר כל הצרות הגדולות האלה, אתה מבט על נפשות שלא התאחדו לחלוטין עםך², ואף על הרבים שאבדו, אתה מרגיש כאב נוראי מהפרדות מאלו שמזניחים אותך.אתה, שהצדק האלוהי דורש ממך תיקון, מרגיש את פחד המוות של כל אחד, אף את הצרות שעליהם לסבל בגיהנום, וקורה בקול חזק לכל:

"אלי, אל תשכחו אותי! אם תרצו יותר סבלים, הוי, אני מוכן להם, אך אל תפרידו את עצמכם מאנושותי. שזוה הפרדה היא לי כאבי הכאבים, מוות כל המוותים. כל השאר היה לנו לא דבר אם לא הייתי צריך לסבול את ההפרדתכם הנוראית הזו. חסד על דמי, על פצעי ומוותי. לעולם אני שומע את לביכם לקראתי: "אלי, אל תשכחו אותי!"

אהובתי, כמה אנחנו סובלים עמך! אתה נלחם במוות, ראשך שוקע על חזהך, החיים רוצים לעזוב אותך.

אהבתי, גם אני מרגיש קרוב למוות ומעוניין לצעוק עמך: “נשמות, נשמות!” לא אשיר את הצלב הזה, פצעייך, כי רוצה לבקש ממך נשמות. אם תרצה, ארד אל לב כל אדם ואסובב אותם בסבלייך כך שלא ימלטו מידך. אם היה ניתן, הייתי מציב עצמי בפתח הגיהנום כדי לאלץ את הנשמות המועדות לשם לסגת ולהנהיגן אל לבך.

ישואי, אתה שותק ואני מאבל על מותה הקרובה שלך. או, כמה אנחנו רוצים אותך! דוחף את לביך קשה אל לבי ומציג לו כל הרגשנות שאפשר לי. כדי לתת לך נחמה המתאימה לסבלייך, אני מעוניין להיות בעל חסד אלוהי ולהציג לך את כולה סימפתייה שלי, אני רוצה להפוך את לבי לנחל שמחה על מנת לשפוק אותו אל לביך ולקדר את המרירות שאתה מרגיש מול ההרוגת הרבה נשמות. צעקתך נשמעת כואבת מכיוון שהאב עזב אותך, אבל יותר כואבת לך היא התמוטטות הנשמות שסוררות ממך. הוא זה שעורר את תנחומייך הכאבים הללו מהלב שלך. הוי ישוע! הרבה חן בכל, כך שלא תשתקע נשמה אחת. יהי כפרתי לטובתם של אלה שיירדו לאבדון, כדי שאינם יידחו.

גם אני מבקש ממך, ישואי, למענך נטישות קיצונית, לעזור לנשמות האוהבות אותך, מהם אתה נראה מסתלק, על מנת להחזיקם כעמיתים של הנטישה שלך. יהיו סבלי נשמות אלה כמו קולות שמקריאות לנסימות קרובות אליך, וככה ירים אותך בצערך.

התבוננות ומעשים

על ידי האב הקדוש אנייבלה די פרנצ'יה

ישו מסלח את הגנב הטוב ובעם אהבה כה גדולה עד שמביא אותו מיד לגן העדן עם עצמו. ואנו—האם אנחנו תמיד מתפללים לנשמות הרבים הנמצאות במוות אשר צריכות תפילה, כך שתגיהנום ייסגר עליהם, ושערי השמים יהיו פתוחים?

כאבי ישו על הצלב גדלים אך בשכחה עצמית הוא תמיד מתפלל עבורנו. הוא לא שומר לעצמו דבר ונותן לנו הכל, אף את אימו הקדושה ביותר, מציע אותה כמתנת האהבה היקרית ממעלה לב. ואנו—האם אנחנו נותנים לכל ישו?

בכל מה שאנחנו עושים—תפילות, מעשים ודברים אחרים—האם אנחנו תמיד עם הכוונה לבלוע אהבה חדשה בתוכנו³, כך שתיתן הכל בחזרה לו? עלינו לבלוע אותה כדי לתת אותה, כך שכל מה שאנחנו עושים יישא את חותמת מעשי ישו.

כשהאדון נותן לנו זריזות, אור ואהבה, האם אנחנו משתמשים בהם לטובת אחרים? האם אנחנו מנסים לסגור נשמות באור זה ובזריזות זו, כך שתזוז לב ישו להמיר אותם; או האם אנחנו שומרים את חסדיו של עצמנו?

הוי ישי, תהא כל ניצוץ אהבה קטן שאני מרגיש בלבי אש שתאכל את לבבות יצורים וכלול אותם בלבך.

מה שימוש אנחנו עושים במתנתו הגדולה של אמו שלו, אשר נתן לנו? האם אנחנו עושים את אהבת ישוע, רכותיו של ישוע וכל מה שעשה ישוע לשלו, כדי להרגיש אותה מאושרת? האם ניתן לאמר שאימא דיבינה מוצאת בנו את הסיפוק שהמצאה בישוע? האם אנחנו תמיד קרובים אליה כבנים נאמנים; האם אנחנו משמעת לה ומדמיים את מידותיה? האם אנחנו מנסים בכל דרך כדי שלא לברוח ממבטה האימי, כך שתשמר אותנו תמיד דבקים בישוע? בכל מה שאנחנו עושים, האם אנחנו תמיד קוראים למבטות אימא השמימית להנחות אותנו, כך שנוכל לפעול בקדושה, כבניה האמיתיים שלה, תחת מבטה הרחמני?

ולקראתן את אותו הסיפוק שבן נתנה לה, נבקש מישוע כל האהבה שהעניק

לאימו הקדושה ביותר, התהילה שאירג אותה תמיד, רכותיו וכולן דקויות אהבתו. נעשה את הכל לשלו, ונאמר לאימא השמימית, “ישוע נמצא בתוכנו; ולקראתך מאושרת, כך שתמצאי בנו כל מה שמצאתה בישוע, אנחנו נותנים לך הכל. עוד יותר, אמא יפה, גם רוצים נתן לישוע את כול הסיפוקים שהמצא בהם. לכן, רוצים נכנס אל לביך ולקחת את כל אהבתך, את כל סיפוקייך, את כל רכותיכם ואת כל טפחי האימה שלך, ונותנים הכל לישוע. אימאנו, תהיו ידיים אימיות המיטיבים להחזיק אותנו קשורים אליך ולישוע.”

ישוע לא חוסך על עצמו בכל דבר. אוהב אותנו באהבה הגבוה ביותר, הוא רוצה להציל את כלינו ואם היה זה אפשרי, לגרוף את כל הנשמות מגיהנום, גם במחיר סבל כולם מהכאבים שלהם. עם זאת, הוא רואה שדרכן המשך מאמצים, נשמות רוצות לשחרר עצמן מזרועותיו ולא יכול להחזיק בכאבו, הוא צורח: "אלוהי, אלוהי, למה עזבתני?" ואנחנו - האם אפשר לומר שאהבתנו לנשמות דומה לאהובת ישו? האם תפילותינו, כאבינו וכל מעשיינו הקטנים ביותר מאוחדים למעשים ותפילות של ישו כדי לגרוף נשמות מגיהנום? איך אנחנו מתייחסים לישוע בצער העצום שלו? אם חיינו יכול להיות צורך באש קדושה רצופה, זה לא היה מספיק להתאבל על צערו הזה. כל מעשה קטן, סבלו וחשיבה שאנחנו עושים מאוחדים עם ישו יכולים לשמש לגרוף נשמות, כך שלא ייפולו לגיהנום. מאוחדים בישוע, נוכל להחזיק בכחו של עצמו בידינו. אבל אם לא נעשה את מעשינו מאוחדים בישוע, הם לא יעזור למנוע אף נשמה אחת מלכת בגיהנום.

אהבתי וכללי, אחזני בחוזקה אל לבך, כך שאוכל להרגיש מיידית כמה החוטא מעציב אותך בנפרד ממך, ולכן להיות יכול לעשות חלקי מיד. הוי ישוע, תקשר את לבי באהבתך, כך שבער מאשך אוכל לרגוש את האהבה שאתה עצמך רגשת לנשמות. כאשר סובלני צרות, כאבים ומרירויות, אז יזרוק עלי חמתך, הוי ישוע, וא

קח את הסיפוק שאתה רוצה. אבל תושיע החוטא, הוי ישוע; יהיו כאבי הקשר שמקשר אותך לחוטא, ויהי לנשמתי הנחת לראות חמתך נסכלת.

¹ כמו ישו, גם השרת של אלוהים רוצה להציל את כל הנשמות על ידי כפרתו עם ישו לכל.

² כחברים בגופו המיסטי.

³ דרך כל מעשה שאנו מבצעים במצב של חן ואהבה לאלוהים, אנחנו רוכשים גידול באהבה, בחן, בזכות ובעלת.

קורבן ותודה