שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח
24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי
† השעה העשרים ושנייה
מ-2 עד 3 אחר הצהריים †
השעת השלישית של ייסוריו של ישו על הצלב
הדבר החמישי:
“אני צמא!”
גואל נדמה! בעודך מחבק את הצלב שלך, אני מרגיש את האש שצורחת בכל גופך. ליבך דוהר כך חזק עד שהוא גורם לך לסבול ייסורים נוראים, אף על פי שהם נשברים לב, כל אנושיותך עוברת השתנות והאתה לא מזוהי יותר. האש של אהבה שמגיחה בלבך משריפה אותך לחלוטין ומייבשת אותך. מכיוון שאינך יכול להחזיק אותה בחוץ, אתה מרגיש את ייסור הצמא מאוד, ללא ספק גם כתוצאה מהדם שהזרתו בזרמים. אך אתה נועץ יותר בצמא רוחני להצלת נשמותינו. אתה רוצה לשתות אותנו כמו מים, כך לדבר, כדי להחזיק אותנו בטוחים בך. לכן אתה אוסף את כוחותיך המותשים וקורא:
“אני צמא!”
הוי, אתה חוזר על קריאתך לכל נשמה:
"אני צמא אחרי רצונך, אחר תאוותיך, אחר אהבתך! לא יכולת לתת לי מים מרעננים ומרפאים יותר מאשר כשאתה נותן לי את נשמתך. אה, אל תרשיעני באישון הזה. אני בוער בצמא, לא רק שפתיים ולסתי בוערות עד שלא יכול אומר מילה ברורה, אלא גם לב ומעיותי יבשים. חמול על צמתי!"
ומדמם בצמאה, אתה מסגיר עצמך לרצון האב.
אוי לי, לבי כמעט לא יכול לדפוק כשראיתי אכזריות אויביך שנותנים לך לשתות חומץ ומררה במקום מים. אתה לא דוחה אותו. אנחנו מבינים שהם רוצים לתת לך את החומץ של התאוות הבלתי-רושמות ואת המרת העצבון של אשמתינו הקשה. הם רק מגדילים בצמאתך במקום לרפא אותך.
ישו, כאן לבי, כאן מחשבותי, תאוותי, כל קיוםי, עם זאת אני רוצה למרוח את צמתך ולרענון פיך הבוערת במרה. הכל שלי, כולל מה שאני, מוקדש אליך, ישו. אם סבליו היו נדרשים להציל גם נשמה אחת בלבד, אנחנו מוכנים לסבול הכל. לך אני מתנה את עצמי לחלוטין כקורבן. עשה בי כל שתהיה רצונך.
אנחנו רוצים להציע לך פיצוי על הצמאה הכואבת שאתה סובל למען הנשמות האבדות. מה הסבל של נשמות אלה, שהם לעיתים קרובות גורמים לך צער גדול! במקום להעביר את סבלו כאלה כמשקה מרענן לצמתך הבוערת, הם מסמיכים על עצמם וכך מגדילים את סבלך.
הדבר השישי:
“הושלם!”
הטוב הגבוה ביותר שלי הנעלם! הים הבלתי מוגבל של ייסוריך, האש של אהבה שצורך אותך, ואפילו יותר מכל דבר אחר רצון העליון של האב, שרוצה שתסבול את המוות, גוזל ממך כל תקווה שיוכל להמשיך בחייך על הארץ. אך כיצד אשכיל לחיות בלאך? כחך כבר נמוג, עיניך חושכות, פניך מופרכות וצהובות, פייך מחצה פתוח, נשימתך לפעמים מהירה ולפעמים מנוצרת. אין עוד תקווה לשמר את חייך. הזוהר שצרוך אותך מתחלף בקור קפוא, מצחו הקדוש שלך מוטבל בזיעה. שריריו ועצבים שלו חוזקים יותר ויותר רגשית כתוצאה מהכאב והמפרצות בידיים ורגליים, הפצעים נרחבים יותר ויותר. אני מתרגשת ומרגיש קרוב למוות. אני צופה בך, רכושי היקר ביותר, ואנחנו רואים את הדמעות האחרונה זוללת מעיניך, מודיע על המוות הקרב, ובקשייה שומעים אותך לומר:
“הוכן!”
ישו שלי! אהבתך צרכה את כל האמצעים. אין עוד דבר עבורך, כי הגיעה לרמה הגבוהה ביותר. תאפשר גם לי להיות מושמד לחלוטין באהובתך? ואיזה הודיה לא אשיב לך על כך! ישו שלי, אני רוצה לתקן לכל האנשים, להחזיר את אלה שאינם מתאים לאהבתך, ולנתח אותך מהבושה שאתה סובל ממעשיהם בעודך צורך באהבה בצלב.
מילה שביעית:
“אבי, אל ידיך אמסר את רוחי!”
ישו הצלוב העובר! האנושיות שלך כבר קפואה, ליבך לא נראה עוד פועם. בקרוב תשתף את הנשימה האחרונה בחייך המורטלים.
עם מגדלה אני חובקת רגליים. אם היה ניתן, הייתי מונחת חיי לשמר אותך.
עתה רואה אני שאתה פותח את עיניך הנדחות פעם נוספת ומציץ סביב הצלב כאילו רצית לתת לכל אחד את הפרידה האחרונה שלך. אתה מציץ לאימה, שאינה נעה ולא מדברת, ונראה שהיא מתה עםך, כך גדולים הם ייסוריה. ואתה דובר אליה:
"התראי, אימי, אנוכי עוזב, אך אשא אותך בלבי. דאי אתן לילדייך ולילדי!"
אתה מציץ למרים המבוכה, ליוחנן הנאמן, ואתעיניך מדברים אליהם:
“התראי!”
אתה מציץ גם לאויביך באהבה, ועיניך מדברות אליהם:
"התראי! אני סולח לך, אני נותן לך נשיקת השלום."
לא משהו בורח ממבטיך, אתה מתפרד מכולם, אתה מסלח לכל. פעם נוספת אתה מאסף כוחותיך וקורה בקול גבוה וחזק:
“אבי, אל ידך אפקד רוחי!” אתה קורע ראשך ומת...
מותו של ישו
ישועי! על צעקתך זו, כל הטבע נזער ונאבל על מותך, מותה של בוראו. האדמה רעתה. נראה שאף היא רוצה לזרוע את הרוחות כדי שיתרשמו בך כאלוהים האמיתי. הפרוכת בבית המקדש קרעה, המתים קמים, השמש, שהראתה עד אז את ייסוריך, הסירה בחרדה אורה. חלק מאויביך כרתו ברך על צעקתך האחרונה, פגעו בשדיהם ודברו:
“אמנם זה היה בן האלוהים!”
אמא שלך, שעומדת מומיה ודומה לאשה מתה, סובלת ייסורים מרירים יותר מהמת.
מושיעי הנפטר! עם קריאתו האחרונה הזאת, אתה משים אותנו כולם בידיו של האב כך שלא יעזיב אותנו. זה הסיבה שאתה צועק חזק ובעוצמה כל כך, לא רק בקול חזהך אלא גם בקול סבלותיך ובדמך:
“אבי, אל ידיך אפקד את רוחי (עם אותו גם כל הנשמות)!”
ישועי, אנחנו מסרים עצמנו לך. תן לי החסד למת לחלוטין באהבתך וברצונך. אל תרשה לי לעולם, הן בחיים והן במות, לסטור מרצונך.
לכן אני אשלים על כל אלה שלא מסרמים עצמם לחלוטין לרצונך הקדוש ביותר וככה מקטינים את הפרי היקר של גאולתך. כמה גדולה היא צרת לבך, ישוע, כשאתה רואה כך הרבה אנשים בורחים מזרועותיך ומשענים על עצמם! רחמים לכל, רחמים לי!
ישוע, אני מכבד את ראשך הכתר-הדקים ואבקש ממך סליחה לחשבותי הגאווה, השאפתניות והנאות עצמי. אני מבטיח לך שכל פעם שתבוא לי מחשבה שאינה לכו או כשאשתמצא במצבים שבו יכולתי לפגוע בך, אקרא מיד: “ישוע ומריה, אל ידיכם אפקד את נשמתי!”
ישוע, אני זוכר את הגידופים וההשפלות שאתה נאלץ לשמוע עד הרגע האחרון. אני מבקש ממך סליחה אם השמעתי או התירתי לעצמי לשמוע דברים שהם מרחקים אותנו ממך, גם לסליחה על כל השיחות הסליפיות שבני אדם דיברו. אני מתחייב לך, בכל פעם שאנוכי נמצא במצבים שבהם אני שומע דברים לא ראויים, לקרוא מיד: “ישוע ומריה, את נשמתי מסרה אליך!”
הישוע שלי, אנוכי משתחווה לפניך על פני הקודש שלך, שפנים חולים, צהבהבים ומלאים בדם. אני מבקש ממך סליחה על הבוז, על כל הגידופים וההלעות שאנו גורמים לך, אנחנו נדונים וחוטאים אלה. אני מתחייב, בכל פעם שאנוכי מודע שלא הערתי לכבוד, לאהבה ולשבחים שייך לך, לקראת מיד:
“ישוע ומריה, את נשמתי מסרה אליך!”
ישוע, אני עדיין רואה על צווארך את החוטים של השרשראות והחבלים שבאמצעותם קשרו אותך. אני מבקש ממך סליחה על ההטיות וההתחברויות הבלתי מסודרות של בני אדם, שהם כמו שרשראות וחבלים שאנשים מקיפים את צווארך. אני מתחייב לך, בכל פעם שמתעוררים בי התחברויות, תאוות והטיות שלא לכבודך, לקרוא ללא היסוס: “ישוע ומריה, את נשמתי מסרה אליך!”
ישוע, אני רואה את הפצע העמוק על כתפיך ואנוכי מבקש סליחה על הרבה שביעות רצון לא חוקיות וכל החטאים שאנו חוטאים בחמשת החושים של גופינו. אני מתחייב לך, בכל פעם שתבוא לי המחשבה להתיר לעצמי עונג או תענוג שלא לכבודך, לקרוא: “ישוע ומריה, את נשמתי מסרה אליך!”
יהושע שלי, אני מבקש ממך גם סליחה על הקרירות, האפאטיות, התחלואת והכנעת הרבה שאדם ביטאו לך. אני מתחייב אליך, כל פעם שאשמור את אהבתי לך קרה, לקרא ללא דיחוי: “יהושע ומריה, אנכי מסר את נשמתי אליכם!”
יהושע, אני נושק ידיך הקדושות ואני מבקש ממך סליחה על כל המעשים הרעים והאפאטיים, על כל הפעולות שנגועות באהבת עצמי וברצון עצמי. אני מתחייב אליך, בכל פעם שאנכי מודע שלא עובדת משום אהבה לך, לקרא במקום: “יהושע ומריה, אנכי מסר את נשמתי אליכם!”
יהושע, אני נושק רגליך הקדושות ואני מבקש ממך סליחה על כל הצעדים, על כל הדרכים שנלקחו ללא דעה נכונה; גם עבור האנשים הרבים שאינם מנויים שמתרחקים מיכך כדי לרדוף אחר עונגי העולם הזה. אני מתחייב אליך, בכל פעם שתבוא לי המחשבה להתרחק ממך, לקרא: “יהושע ומריה, אנכי מסר את נשמתי אליכם!”
יהושע, אני משתחווה ללבבך הקדוש ביותר ואני רוצה לכלוא בו כל הנשמות גאולות על ידך, כולל שלי, כך שאף אחד לא ייאבד וכלם ישועו. יהושע, סגור אותי בליבבך וחסום את הדלת כך שאשקיף רק לך בלבד. אני מתחייב שכל פעם שתבוא לי התאווה לצאת מלבבך, אקריאה מיד:
“יהושע ומריה, אנכי מסר את נשמתי אליכם!”
התבוננויות ומפגשים
על ידי האבי הקדוש אנייבל די פרנצ'ה
ישוע נשרף בצמא. ואנו, האם אנחנו נשרפים בצמא לישוע? האם מחשבותינו ורגשותינו תמיד עם המטרה להרגיע את צמאו החריף?
לא יכול לשאת את הצמא שצורב אותו, ישוע הצמאוס מוסיף: "כל דבר הושלם!" כך, ישוע השלים עצמו לחלוטין עבורנו. ואנחנו—האם אנחנו נאבק בכל דבר להיות השלמה רציפה של אהבה לישוע? כל מעשה, מילה ומחשבה הנחו את ישוע אל השלמתו. והאם כל מעשה, מילה ומחשבה שלנו תזוז אותנו להיות נשפכים לאהובת ישוע?
אוי ישוע, חיי מתוקתי, ינוף רוחך הנשפה תמיד בלבי העני, שאשיג את חותם השלמתך.
על הצלב ישוע ממלא את רצון האב בכל דבר, והוא נשף את נישופו האחרון במעשה מושלם של התפטרות ברצונו הקדוש ביותר. ואנחנו—האם אנחנו ממלאים את רצון האל בכל דבר? האם אנחנו מתפרקים לחלוטין ברצונו ללא הבטחה אם זה ייטיב לנו או לא—רק להיות מרוצים למצוא עצמנו נשפכים בזרועותיו הקדושות ביותר? האם מותו של עצמנו רציף לאהובת ישוע? האם אפשר לומר שאם גם אנחנו חיים, אין אנחנו חיי; שאנחנו מתים לכל דבר כדי לחיות לא מהחיים שלנו אלא רק מחייו של ישוע? האם כל מה שעושים, חושבים, רוצים ואוהבים קורא את החיים של ישוע בתוכנו, כך שדברינו, צעדינו, רצוננו ומחשבתנו ימותו לחלוטין בישוע?
איי ישואי, תהיה מותי מוות רציף לאהבתך, ותהא כל מותה שסופרת להיות חיים שאני רוצה לתת לכל הנשמות.
¹ משום שישוע חי ופעיל בתוכנו, העבודה שלנו, עד כמה שהיא נקבעת על ידי רצונינו עצמנו, היא כאילו מתה מצדנו.
הטקסט באתר זה תורגם באופן אוטומטי. אנא סלח על שגיאות והפניה לתרגום האנגלי