שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה העשרים ושלושה
מ-3 עד 4 אחר הצהריים †

חדירה לצידו של ישוע עם החנית. הורדת הגוף מהצלב

הכנה לפני כל שעה

גואלי הנפש! הטבע צעק בצער עם עברך ואשר את מותך האלים, מכיר אותך כבוראו.¹ המלאכים תולים סביב הצלב שלך באלפי אלפים, אשרו על מותו, משתחווים לך כאלה אמיתי ומ�לוויך לשאול, שם אתה מאדירים את הנפשות הרבות שציפו לבואך במשך דורות ומאות שנים.

ישועי! לא יכול להתרחק מהצלב, אין לי די מנשיקת פצעיך הקדושים, שהם מספרים לי עם ביטוי חוזר ונשנה כמה אהבתך אותי. כשאני רואה את גופך הנפגע, הפצעים עמוקים עד עצמותיך, אז אני מחשב שאני חייב למות. רוצה לרחוץ פצעיך בדמעותי, רוצה לאהב אותך כך עמוק שאהובתי תרפה אותם ותשיבה את אנושיותך, שהפכה לחלוטין בלתי מזוהה, ליופיה הטבעי. רוצה לתת דמי למלא את עורקייך הדלים וקרא אליך בחיים.

ישועי, מה שאהבת לא יכולה לעשות! אהבה היא חיים. רוצה לתת לך חיים באהבתי. אך אם זה שלי איננו מספיק, אז תן לי את אהבתך, שבאמצעותה אוכל לעשות הכל. בוודאי שאוכל להחיות את אנושיותך הקדושה ביותר.

ישו שלי! גם אחרי מותך, אתה רוצה להראות לי ואף להוכיח לי שאתה אוהב אותי והכנת לי מקום מחסה בלבך. חייל בא אשר פוקד על ידי כוח גבוה יותר, רוצה לוודא את מותו שלך. הוא מפתח את צידך בחנית, גורם לפציעה עמוקה ומחלץ את לבבך. אתה, אהבתי, שופך את הטיפות האחרונות של דמך ומים שהלב האוהב שלך עדיין מכיל. הוי, מה לא אמרת לי הפציעה הזו שאהבה פתחה! גם אם פיך שקט, לבבך עוד מדבר, והוא מדבר אלי:

"בני, לאחר שהקרבתי הכל, רציתי לפנות מקום מחסה בלבי לכל הנשמות באמצעות החנית הזו. הלב הפתוח הזה יקרא לכל ללא הרף: 'באו אלי אם אתם רוצים להישמר. בלב זה תמצאו קדושה ותהפכו לקדושים, בו נחת בצרה, עוז בחולשה, שלום בספק ולווי בנטישה. נשמות אשר אתם צמאי אהבתי, אם באמת רוצים לאהובי אותי, אז באו ושכנו בלבי הזה. פה תמצאו אהבה אמיתית לי, לוהטות אש שיגרמו לכם להתלקח ולעלות בעשן. כל דבר יש לו מרכז בלב זה. פה סקרמנטים שלי, פה כנסייתי, פה דופק החיים שלה והחיים לכל הנשמות.' בלב הזה אני גם מרגיש את חילול הכנסת שלי, התקפות אויביה, החצים שמפגיעים בה, סבל ילדי שאנשים רומסים אותם. כן, אין ביזוי שלא יורגש על ידי לבי הזה. לכן, בני, תהא חייך בלב זה שלי, הגן עלי, כפר לי והביאני אליהם."

אהבתי! אם חנית פצעה את לבך עלי, אז אני מבקש שגם אתה תפצה את לבי, את תשוקותי, את רצונותי ואת כל קיום. לא יהיה בי דבר שלא ייפגע מאהבתך. אני מחבר את מה שאנחנו סובלים עם הסבל העצום של אם הקדושה מריה, שראתה לבך דקר והייתה קרובה למוות מהכאב והאהבה.

יישו, בליבך הדקור אמצא את חיי. הכל שאני צריך כדי לעבוד, איקח ממנו. אז מחשבותי לא יוכלו עוד לבדן, ואף אם הן באות, אעשה אותם למחשבתך. רצוני גם הוא לא יוכל עוד לבדו, ואף אם הוא מתעורר, אחזיק בו שלך. אהבת עצמי תמות. אם היא תחיה שוב, אקח את אהבתך. ישו, כל חייך הם חיי. זה רצונך, וזה גם רצוני.

הורדת הצלב

ישועי שנפטרת במות! רואים את התלמידים מתחילים לקחת אותך מהצלב. יוסף מארימטיאה וניקודמוס, שסתרו עד עתה, רוצים לתת לך קבורה כבודית, בגבורה ולא מפחד אדם. לכן הם נוטלים פטיש ומסור כדי למלא את המשימה הקדושה והעצובה של הפרדתך מהצלב, בעוד אימך, דוקרת הכאב, פרשת זרועותיה לקבל אותך בחיקה.

ישועי! בזמן שהם מפרקים אותך מהצלב, גם אנחנו רוצים לעזור לתלמידיך ולהחזיק בגופך הקדוש. עם אימך הקדושה נעבוד לך, אראה לך את חמימות אהבתי ואחר כך אחסום בלבך, ולא אשוב ממנו עוד פעם.

הרהורים ומעשים

על ידי קדוש האב אניבלה די פרנצ'יה

אחרי מותו, רצה ישו להיפצע על ידי חנית מאהבתנו. ואנחנו—האם נותנים לעצמנו להיות פגועים בכל דבר מהאהבה של ישו; או אולי נותנים לעצמנו להיות פגועים מאהובת הבריות, מתענות ומאהבת עצמינו? גם קור, חושך ומיסים, הן פנימיים והן חיצוניים, הם פצעים שהאדון גורם לנשמה. אם לא נלקח אותם מידיו של אלוהים, אנחנו מפציעים את עצמנו, ופצעינו מגבירים תאוות, חלשות, גאווה—in a word, כל הרוע. מאידך, אם ניקח אותם כפצעים שנגרמים על ידי ישו, הוא ישים באלו פצעי אהבתו, וירטואיו ואת דמותו, שיגרמו לנו לזכות בנשיקותיו, בחיבוקיו וכל המזימות של אהבה אלוהית. הפצעים האלה יהיו קולות רצופים שיקראו לו ויכפיעו עליו לשכן את עצמו עמנו תמיד.

אוי ישועי, יהא חניתך מגן שמגן עלי מפני כל פצע של הבריות.

ישו נותן לעצמו להיות מורד מהצלב לזרועות אימו. ואנחנו—האם אנחנו משאירים את כול הפחדים, הספקות והדאות שלנו בידיה של אימנו? ישו מנוח על ברך אימו האלוהית. ואנחנו—האם נותנים לישו לנוח בכך שמגרשים את פחדינו ורגשותינו?

כל: אימי, עם ידיך האימהיות הסירי מלבי כל מה שימנע מישוע מנוחות בי.

¹ הארץ רעהה, הצורים נקרעו, הקברים נפתחו, המתים קמו והמסך של המקדש נקרע.

זבח ותודה