שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה ה־18
מ־10 עד 11 בבוקר †

ישו נושא את הצלב על כתפיו. הלך לגולגותא. ישו נפל תחת הצלב והוסר ממנו בגדיו

הכנה לפני כל שעה

ישו האהובי, אהבה אינסופית! רואה שאין אתה נותן לעצמך מנוחה, ומרגישה תאוותה לאהבים ואת צערך. לבך דוהר חזק, ובכל פעימה מרגיש סבלו, חומתו והפריצות של אהבתו. משום שאין אתה יכול להחזיק באש שצורחת אותך, היא הופכת לעינוי עבורך. אתה נושם, ובעודף כל נשימתי שומעת המילה “ צלב” יצאת מפיך. ואחר כך "צלב" בכל טיפת דמך , “צלב” נאמר על ידי כל סבלותיך, בהן אתה שקוע כבים בלי חוף. עכשיו אתה צורח: “0 צלב יקר ומתוק, רק אתה תושיע ילדי, בך אני מאחד את כל אהבתי”.

ישו מוכתר בשנית בקוצים

בזמן הזה, צריך שלך מאפשרים לך לחזור לבית המשפט ולהסיר את כתר הכתמים הפורפורי על מנת לשוב ללבש את בגדיכ. אבל מה כאב! מוות יהיה מתוק יותר לי מהראות אותך סובל כך באכזריות. המעיל נתקע בכתר הקוצים ונצמד. עם אכזריות שלא נשמעה קודם, הם כעת מגררים את הכתר שלך ואת מעילו יחדיו. במעשה האכזרי הזה, רבים מקוצי הכתר שברים ומשאירים אותם בראשך.

הדם זולג ומכאובך כואב עד כדי נשימה. אבל הפושעים לא דאים למרירות שלך. הם מלבשים את בגדיך עליך, משיבים את הכתר לראשך מחדש ולחצים אותו כך חזק שהקוצים חודרים שוב לעיניים ולאוזניכ. אין חלק בראשך שלא חש את הקוצים. תחת ידיהם הנכונות תעמום ותרועד מראש עד רגל, כן, סבלותיך מקרב אותך למוות. אתה מבט אלי עם מבט כבד בעיני הדם שלך ומשאיל עזרה בסבלה הכבדה הזו.

יהושע, מלך הצרות!¹ תן לי לתמוך בך ולהניח אותך ללבי. כמה אני רוצה לגנוב את האש של האהבות שצורחת עליך כדי להרוס את אויביך לאפר ולהופיע אותך חופשי. אך אתה לא רוצה, כי תאוותו לצלב גדולה יותר והארצה לזרוק עצמך עליו מיד, גם עבור צרכים שלך. בעוד שאתה מנוח על לבי, אתה מדבר אלי:

"בני, תתחיל אהבתי לזרום ולכפר עמי על אלה שמעשים טוב אך מכלימים אותי. היהודים הלבישו את בגדי לי רק כדי להחריף עוד יותר נגד העם ואף לשכנע אותם שאני באמת פושע. אפילו שהלבשת זו הייתה מעשה טוב, אך בכוונה ובתוכנה היא רעה. ואוי כמה מבצעים מעשים טובים, מנהלים או מקבלים את הסקרמנטים הקדושים, אבל עם כוונות אנושיות, לפעמים אף רעות. אך הטוב שנעשה בכוונה רעה מוביל לקשיחות לב. לכן אני רוצה להיות מכונן בשנית עם כאב גדול יותר מהפעם הראשונה,² כדי לרכות את קשיות לבם של האנשים ולמשוך אותם אליי עם הקוצים שלי. בתי! הכתרת השנייה הזו כואבת לי הרבה יותר. זה נראה לי כאילו ראשי קבור בקוצים. בכל תנועה שאני עושה ובכל דחיפה שהם נתנים לי, אני חייב לסבול צרות מוות קרואות. כך אני רוצה לכפר על הרשעות שיש בכל ביזוי לאלהים; לכפר עבור אלה שבשום מצבם של נשמותיהם, במקום לחשוב על קדושתם, חיים רק בהפרעות, דוחים את חסדיי וכך גורמים לי להרגיש אף יותר קוצים קרואות. אין נותר לי אלא לנשום תהומות, לשפוך דמעות של דם ולהתאוות לצלילתם."

"ווי, אני עושה הכל כדי לאהב את האנשים, ואילו הם עושים הכל כדי לבזות אותי. אלמלא שאת לא משאירה אותי לבדי בסבליי ובכפרתי."

ישו נושא את הצלב על כתפיו

ישו הנענש שלי! אני כופר עמך, סובל עמך. עכשיו רואה שאוייביך דוחפים אותך במדרגות, שם האנשים מחכות לך בזעם וברצון. הפושעים כבר מביאים את הצלב שאתה חולם בו כל כך ואתה צופה בו באהבה. עם צעדים מוכוונים אתה מתקרב אליו, אוחז בו ומנשק אותו. כל האנושיות שלך רועדת בשמחה. אתה מבט עליו שוב ושוב ומדוד את אורכו ורוחבו. אתה כבר קובע חלקו בו שהעבירת לכל בני אדם, חלק מספיק לקשר אותם לאלוהות באמצעות הקשר של הנישואים המיסטיים ולהפוך אותם ליורשי ממלכת השמים. עכשיו אינך יכול עוד להכיל את האהבה שבה אוהב נשמות. זה הסיבה שאתה מנשק את הצלב מחדש בעוד אתה מדבר:

"צלב רצוי! בסוף אני יכול לאחוז בך. אתה תאוה ליבי, מרטיריות אהבתי. למשך זמן רב היית מתמנת, בעוד שאני תמיד הכוון את צעדי אליך. צלב קדוש! אתה מטרת תשוקותי, סיום מסעי כאן על הארץ. אליכך אני משים כל קיומי, לכל ילדי. תהאו חייהם, אורם, הגנתם, מגינכם, כוחם, תמיכה בכל דבר ותהוליך אותם לניצחון בשמים. הוי צלב, כסא חכמה! רק אתה תלמד קדושה אמיתית, רק אתה תצור גיבורי התמימות, המרטירים, הקדושים. צלב יפה, אתה כיסאי! מאחר שאני חייב לעזוב את הארץ, אתה נשאר מאחורי במקום שלי. לך אני נותן כל הנשמות בירושה. השמור עליהם לי, הציל אותם לי, אליך אני מסגיר אותם."

כאשר אתה מדבר כך, ישו שלי, אתה מאפשר לצלב להישאר על כתפיך. הוא עדיין קל מידי לאהבתך, אך משקלו מוסיף אליו את אשמת חטאיינו העצומים, רחוקים ורחבים כמו שהשמים מגיעים. אתה, טובי שלי, כופף תחת משקל זה, מתגעגע מכל כך הרבה עוונות. נשמתך מרגישה דחקת מהם, כי עליך לסבול את העונש לכל אשמה וחטא. קדושתך נדחית ממנה בגלל תועבתה. לכן אתה מתמהמה כשאתה לוקח את הצלב על כתפיך, נפיל לתוך צער, וזיעה מוות זולגת מגופך.

אוי, יקירתי! אני לא יכול להסתפק לעזוב אותך לבד. לכן רוצה לחלק את משקל הצלב עם dich. כדי להקל על עול אשמת החטאים, אמץ את רגליך. בשם כל האנושות, רוצה לתת לך אהבה לכל מי שאינו מאהב אותך, כבוד למניעים ממך, תהללה, הודיה וציות לכולם. באמונה מלאה, אני מכריז שבעבור כל עוון שתסבול בו, אני מתכוון להיקרב לך לחלוטין כדי לעשות תשובה, לב�ע מעשה טוב נגד העוונות, ולנחם אותך עם מעשי האהבה המשתנים שלי.

אבל מאחר שאני מודע לכך שאשמתי דל, אני צריך אתך כדי להיות יכול להציע לך כפרה אמיתית. לפיכך, איחד עצמי עם האנושיות שלך, מחשבותי עם אלה שלך, על מנת לעשות די עבור המחשבות הרעות שלי ולוותם של כל בני אדם. אני מאחד את עיני עם העיניים שלך כדי לכפר על המבטים הרעים, פיו עם פיך כדי לכפר על הכפירות והשיחות הסליפיות, לב עם לבך כדי לעשות תשובה לכל כוונות רעות, תאוות ודרישות. בקיצור: אני רוצה לכפר על כל מה שגופך הקדוש מכפר בו, באחדות עם אהבתך ללא גבולות לכל ילדי האדם וכל הטוב שעושה להם במידה בלתי מוגבלת.

אבל גם אני רוצה להתאחד עם אלוהיותך, לטבול את האפס שלי באפיק שלה וליתן לך הכל. אנחנו נותנים לך את אהבתך כדי להמתק את מרירותה, אנחנו נותנים לך את לביך כדי לשמור על חסדך מפני הקרירות, הבל יודע תודה והאהבה הקטנה של האנשים, וכן מהעובדה שהם לא עוקבים אחר התגובות שלך. אנחנו נותנים לך את ההרמוניות הנצחות שבתוך אלוהיותך כדי שתרגיש טוב על כך שאתם צריכים לשמוע קללות ואלילות שעושות את האוויר לרעוד. אנחנו נותנים לך את יופיך כדי להסיט את מבטך מהמכוער של נשמותינו כאשר הן מטומאות בחטא, טהרתך כתחליף לחוסר דעת הטובה, לעיוורון והריקבון שאתה רואה בנשמות רבות. גם אנחנו נותנים לך את גדולתו כמתנה, כדי לתת לך נחמה על חוסר ההבנה של הנשמות שהן מצמצמים עצמם מרצונם כך שלא ייתן לך מקום. אנחנו נותנים לך את זוהר לביך כמתנה כדי לאכול כל החטאים ולהצית כל הלבבות כך שכולם יעבדו אותך ואף אחד לא יחליל אותך. בקיצור: אנחנו נותנים לך הכל שאתה היית על מנת להציע לך סיפוק אינסופי ואהבה נצחת, בלתי מודדת, אינסופית.

ישו האומץ שלי! אני רואה אותך עושה את הצעדים הראשונים תחת משקל העץ הגדול של הצלב. אנחנו מתאחדים את צעדי עם צעדיך. כאשר אתה, חלש ומתעייף, על סף נפילה, אני אשתף לידך, אקום אותך וארימה את כתרי תחת הצלב כדי לחלק עמו את משאו שלך. הוי לא תסיר ממני, קבל אותי כחבר נאמן! ישו, אתה מבט אלי ואני מבין שאתה מכפר על אלה שלא נושאים את צלבם עם התפלה, אלא עם קללות וזעקות זעם, שהם לוקחים את חייהם או הרוגים אחרים.

ישו נפיל תחת הצלב בפעם הראשונה

ואתה תבין לכל לאהב ולהתפלל על הצלב שמשקלו עומד עליהם. כאבייך גדולים עד שהרגשתי דכוי תחת משקל הצלב. עוד לפני שנטית את רגליים הראשונות, נפלת אל האדמה ומתנגש באבנים. הקוצים חודרים עמוק יותר בראשך, כל פצעיך נפתחים מחדש ויוזבים שוב. כיוון שאין לך כח לקום, הנאמני העזים מנסים להעלות אותך על רגליים בעיטות ומכות. אהבתי השוכבת על האדמה! תן לי לעזור לך לקום, שתוכל את דמייך ולתקון עימך עבור אלה שחוטאים מתוך בורות, חולשה ועריצות. אנא, התיר להם את נשמתם להשיג סיוע בחסדייך, כך שיוכלו להתעורר מנפילתם.

ישו פוגש את אמו

יהושע, עתה הצליחו הנאמנים להעמיד אותך על רגליים. כשאתה מתקדם במתלבטות, שומעתי נשימתך החנופה. לבך דופק באגרסיביות וחדשים כאבים חודרים בו. אתה מניע ראשך כדי לנקות עיניך מדם שהן מלאים בו ולהסתכל סביבכ בשאלה. אוי, הבנתי הכל. אם שיצחה אחריך כמו יונה קטנה צועקת, רוצה לומר לך מילה אחת האחרונה, לקבל את מבטך האחרון. ואתה מרגיש את צעריה, מרגיש את לביה, נקרע מכאב, בלבך, שנגח ונפצע מאהבתם שלכם ושלך. כבר רואה אותה דוחפת דרך ההמון כדי לראות אותך בכל מחיר, להחבק בך וליתן לך ברכת פרידה אחרונה. אבל כאב קושר את צעדיך כשאתה רואה אותה, חולה כמו מוות, כל סבלותיך משתקפות בה מכוח האהבה. אם היא עדיין חייה, זה נס של כוחותייך. אתה הולך לפגוש אותה, אבל לא ניתנת לכם להחליף מבטים. אווי כאב שובר לב! החיילים מזהים את כוונתך. בדחיפות ודחיפה, הם מנעים מאם ובן להיפגש ולהתפרד.

ישו נפל בפעם השנייה תחת הצלב

הצער משני הצדדים על אכזריות זו גדול עד כדי כך שאימך נבהלת ומאיימת ליפול תחת כוחה של צערה. עם זאת, התלמיד הנאמן יוחנן ונשים חסידות עומדים לצידה בעוד אתה שוב נפיל תחת הצלב. אז אימה הסופרת ברוּחַ מה שהיא לא יכולה לעשות במציאות מכיוון שאינה מונעת ממנו. היא עושה רצון האחדות שלה, משתתפת בכל צערכייך וממשת את כל חובותיה של אם. היא מחבקת אותך, מאריכה כוחך, מנסה להרגיע את צערך ומשקה את פצעייך במרוּחַ אהבתה הכואבת.

אני מצטרף לאימך הסופרת, עושה כל צערכייך למי, רוצה לייצג מקומה של אימה בכל טיפת דם שאתה משפך, עם כל פציעה שאינה מכאיבה אותך. באיחוד אתכם ואיתך, אני רוצה לכפר על כל מפגשי החטאים וגם על האנשים שלא נמנעים מהזדמנות לחטוא או, אם הם לא יכולים להימנע ממנה, נפילים לפיתויים של חטא.

בכי שנייה תחת הצלב, אתה פרץ לתנוחות. אף על פי שהחיילים פוחדים שאתה תמות תחת משקלם של עינויים רבים ובעקבות איבוד הדם העצום, לאחר מאמצים רבים הם מצליחים להעמיד אותך על רגליך בעזרת מכות וכדורים. כך אתה כופר על החטאים חוזרים ונשנים, כופר על החטאיות הקשות שביצעו כל שכבות האנושות, מתפלל עבור החוטאים העקשים ובורח דמעות של דם כדי להשיג התכנסותם.

הפציעה בכתף של ישו

אהבתי הנצחית! בעוד אני עוקב אחריך במעשיכ של כפרה, מבין שאינך תוכל לשאת עוד זמן רב את העול הכבד של הצלב. כל גופך כבר רעד. הקוצים חודרים עמוק יותר ויותר בראשך עם ההכות והדחיפות שהם נותנים לך. הצלב חורץ עצמו בכתפך בשל משקלו, יוצר פציעה כך עמוקה עד שצלעותיך חשופות, ואני מחשבתי בכל צעד שאני רואה אותך מת במקום להמשיך הלאה. רק אהבתך, אשר יכולה לעשות הכל, נותנת לך כח. דרך הפציעת הכתף הקודש שלך אתה מכפר על החטאים הנסתרים שבעבורם אין תשלום, ולכן הם מגדילים רק את מרירות צערתך. ישו, תן לי להניח כתפי תחת הצלב כדי לתת לך הרגעה ולהוציא לפועל עבור כל חטאי הסוד.

שמעון הקירנאי עוזר לישו לשאת את הצלב

חוששים שאולי תתמוטט תחת משקל הצלב, הפועלים כופים על שמעון הקירנאי לשאת את הצלב עבורך. לא מרצונו ולא מאהבה, רק בכפייה וברגז הוא עוזר לך. בלבך שלך אתה שומע את ההד הרבה של כל התלונות של אלה הסובלים ללא כניעה, עם זעם, מרד ואי כבוד לסבל. אך מה פוצע את לביך ביותר היא ההבנה שאפילו נשמות קדושות לאלהים, אותם אתה קורא לחבריהם ולמנחמים בצערך, בורחים ממך. כאשר אתה משוך אותן אליך דרך הסבל, הן נמלטות מזרועותיך, מחפשות עונגי העולם הזה ומשאירות אותך לסבול לבד.

ישו! בעוד אני מכפר עםך, אנא צור לי את זרועותיך כך חזק עד שלא יהיה אף אחד מסבלותיך שאינן גם חלקי, ודרך זה אהייה מושתל בוך כדי לתת לך מנחם על העובדה שכמה נשמות נטשות אותך.

ורוניקה נותנת לישו את החלקית

י ישו הצער שלי! אתה מתעקש עם קושי, כפוף נמוך. פתאום אני רואה שאתה עומד ללא תנועה ומסתכל סביבך. מה זה? או, זו ורדיקה, שהיא יורדת את פניך הדמים בצורה אמיצה ואומללה, ואתה מוחק אותה עם בד כרמז לשמחתך. ישו הגדול שלי, גם אני רוצה ליבש אותך, אך לא בבד, אלא להציע עצמי אליך, להרים אותך, להיכנס לתוך קדושתו הפנימית וליתן לך דופק אחר דופק, נשימה אחרי נשימה, נטייה לאחר נטייה, תשוקה אחרי תשוקה. אני רוצה להיכנס למחשבתך, לטבול את כל הדפקים האלה, הנשימות, הנטיות והתשוקות בתוך העצום של רצונך ולחזק אותן עד אינסוף. אני רוצה ליצור ים מכל דופקי אדם, כך שאף אחד לא יחזור אל לביך שלא יצא מאהבה אלייך, וככה להקל על כל המרירות של סבל הפנימי שלך. אני רוצה ליצור ים מכל נטיות ותשוקות האדם כדי לדחוף את כל הנטיות והתשוקות הרעות שיכולות לעצבן לביך במידה זעומה. גם אני רוצה ליצור ים מכל נשימת אדם וכל מחשבה, על מנת לגרוש כל נשימה ומחשבה שאולי תגרום לכך שתסתכל אליהם בעין לא רצויה.³ אני אשמור טוב, ישו שלי, כך שאף דבר לא יתרמית אותך יותר ושהיאכולים נוספים לא יצטרפו לסבל הפנימי שלך. ישו, תגרום לכל קדושתי הפנימית לטבול בתוך העצום של היותך האלוהית. בכך אמצא מספיק אהבה וחזקת רצון כדי להביא לכך שאף אהבה או רצון חוטאים לא יחדר לתוכי שיכולים לעורר את כעסך.

ישועי, כדי להיות בטוח ב עצמי, אני מבקש ממך לחותם את מחשבותי, רצוני, תאוואתי ואת נטיותי בחושביך, ברצונך, בתאוותיך ונטייתיך, כך שבדרך זו ייחיו רק על ידייך. ישועי, אני טובע בעוצמת רצונך. בלקחתו לעצמי, רוצה להספיק לכל האנשים ולחותם את כל הנשמות באומיפוטנטיות של רצונך. ישוע, עכשיו רק דמי נשאר לי. גם זאת אני רוצה לשפוך כמרהם מרפה לכאב לפצעיך, כך שתוכל לחזור על כוחותיך ולהתרפא מכל סבלותיך. גם את כל מחשבותי אני רוצה להעביר אל לב כל החוטאים, כדי שאשמיע אותו ללא הפסק אם הוא יזדמן לעבור עלך. בנוסף, אני מבקש ממך בקול דמך שלכל הנשמות ישתחוו לשלטון תפילותי הירודים. אז אשכיל להביא את כלם אל לבבך. עוד חן אחד אני מבקש ממך, ישועי. בכל מה שאני רואה, מגע ומרגיש, התרחקתי תמיד תראה אותך, נגעת בך, מרגשת אותך. יהיה דמותו הקדוש ביותר ושמך הקדוש ביותר חקוק על כל אטום של קיוםי הירוד.

בינתיים, אויביך שראו בעין רעה את המעשה הנוגע של ורויקה, מכים אותך שנית ומגרשים אותך בדרך.

ישוע מנחם את נשות הבכי

לאחר כמה צעדים, אתה עוצר שוב. אף על פי שהסבל שלך משקיף עליך, אהבתך לא נעצרת. כאשר אתה רואה נשות חסידות בוכיות לך ולסבלו שלך, אתה שכח עצמך וניחם אותן במילים:

“בנות ירושלים, אל תבכו עלי, אלא בכו על עצמכם ועל ילדיכם!”

מה לימוד נאה, הוי ישועי, ואיך רך דברך! עמך אני כופר על חסרון האהבה. לכן אבקש ממך את החסד לשכוח עצמי לגמרי, לזכור רק אותך בלבד.

ישוע נופל בפעם השלישית תחת הצלב

כאשר שומעים אויביך דבריך, הם מזעזעים. הם מושכות אותך קדימה ואחורה בחבלים ומניעים אותך במהירות כה גדולה עד שהנפילה לרגליים על האבנים. משקל הצלב הופך לעינוי עבורך. זה כאילו אתה קרוב למוות. פניך נוגע בקרקע והפה אדום בדם. הוי, תן לי להרימו ולרחוץ את פנייך בידי. אבל אויביך רוצים לקום על רגליים, לגרור אותך בחבלים ושיער ולקלוט אותך, אך לריק. מה צער, ישועי, לבי נשבר מכאב. עתה הגברים דוחפים אותך לגולגותה. בדרך שם אתה כופר על חטאי הנשמות הקדושות לך. הם משקלים עליך. לא importa כמה תנסה ללכת ישר, אין לך הצלחה. נרגע ונגרר, בסופו של דבר מגיעים לגולגתא, שורשים את דמך היקר בכל מקום.

ישוע מושלף ממדיו ונכתר בקוצים בפעם השלישית

צרות חדשות מחכות לך שם. החיילים משלפים אותך שוב, קורעים את בגדיך מגופך והכתרה מראשך. הוי, אתה נושם תנוחה זו. כי יחד עם הכתר הם גם מרים את הקוצים ויחד עם הבגדים הם קורעים חלקי בשרך החולים שדבקו בו. הפצעי פוקחים מחדש, הדם זולג לקרקע והצער גדול עד שהראות יותר מת כפי שחיים.

אבל אף אחד לא נדחף לרחמים, טובתי הגדול! להפך, עם זעם חייתי, הם מקימים את הכתר על ראשך מחדש ומדכאים אותו במכות. הצער שאתה מרגיש כזה אימתני עד שהמלאכים בלבד יכולים לספר מה אתה סובל. רעדים, הם פונים את עיניהם ממך, "מלאכי השלום בוכים" (תה 33:7).

ישו המולבש! תן לי לחמם אותך, כי אני רואה שאתה רעד וזיעה קרה מכסה את גופך. כמה טוב היה ליבי לתת חיי ואתי דמי במקום שלך, שאתה שפכתם כדי להעניק חיים לכלנו.

עתה אתה מבטיח אלי עם עיניים קשות וחצי-כבויות. אני מרגיש כאילו אתה מדבר אלי:

"ילדי, כמה נפשות יקרות לי! זה המקום שבו אנוכי מחכה לכלם כדי להציל אותן; שם שאנכי רוצה לכפר על חטאיהם של אלה שהם מתענו תחת החיה והם נצמדים לחטאיהם כך קשוחות עד שלא יכולים עוד לחיות אם הם לא פוגעים בי. הסברם עיוור וחרטים כמשוגעים. כשהיא מושכת את בגדי גופי, אני מכפר על אלה שלבושים בגדים נאה ומוצקים, מכפר על חטאים נגד צניעות ועל אלה שהם כך קשורים לעושר, כבוד ותענוגות עד שאלה הם אלוהיהם של לבבם.

אכן, כל אחד מאלו הפרות גורמים לי להרגיש מוות. אם איני מת, זה כי רצון האב הנצחי טרם קבע את זמן מותי עתה."

ישו שלי הגלוי, כשהוא אני עושה תיקון עםך, אנא בקש ממך להסיר מכלי כל הנטיות העולמיים ולא לאפשר נטייה חוטאת אחת להיכנס ללבי. שמור עליו, סגרו אותו בסביבתו של ייסורים כמגדל ומלאו את ליבי באהבתך. תהיה חיי רק חזרה על חייך. כך אמת עם ברכתך פרישתי, ברכני בכל לבך ותן לי הכוח לעדות על צלקות הצלב האלויות שלך, כדי שאוכל להיות קשור לצלבן עמך תמיד.

התבוננות ומעשים

על ידי אב הנזיר אנייבל די פרנצ'יה

ישו נושא את הצלב. אהבת ישו לצלב, חריצותו האלוהית למות עליו למען יסוד נשמתם, הם אדירים! ואנו—האם אנחנו אוהבים סבל כמו ישו? האם יכולים אנחנו לאמר שהקצבות הלב שלנו מחזירות את הקצבות לב אלוהיות שלו, ושגם אנחנו מבקשים את צלבנו?!

כשאנחנו סובלים, האם יש לנו הכוונה להיות חברים של ישו כדי להקל עליו מהמשקל של הצלב שלו? איך אנחנו מלווה אותו? כאשר הוא מקבל

חרפות, האם אנחנו תמיד מוכנים לתת לו את סבליינו הקטנים כהקלה לסכנותיו?

בעבודה, בתפילה, ובזמן שאנחנו רואים את קשיים הסבל תחת משקל הכאבים הפנימיים שלנו, האם אנחנו מאפשרים לכאבינו לעוף לישו, שיכול להיות כמרכבה יבשת את זעמו ולחזק אותו, כך שהקושי שלו יהיה גם הקושי שלנו?

כל: אוי ישו שלי, קרא לי תמיד להיות קרוב אליך, והישאר תמיד קרוב אלי, כדי שאוכל לנחם אותך תמיד עם סבלי.

¹ ישעיהו 53:2 מתאר את ייסוריו של המושיע במילים נוראות: “אין לו תואר או יופי; אין תואר, ואנו לא חפצים בו, הנבוז, הקטן מבני אדם, איש הצרות, איש החולשה, פניו מסתרים בבושה.”

² עם הסרת התכריכים הוורודים, השוטרים, כפי שניתן לראות, גם ניתקו את הכתר הקוצי מראשו של ישוע, אך מאוחר יותר שבו אותו על קורבנם עם כאב גדול עוד.

³ החזון רוצה לאסוף הכל שאינו מושלם, כל החטא, כאלו בים, כך שיוכל להיות תחת שליטה, כמו שהרי הים מכיל את המים שלו, כדי שלא יגיע הרע לישוע.

קורבן ותודה