שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח

24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי

† השעה ה-16
מ-8 עד 9 בבוקר †

ישו חזר אל פילטוס, נדון אחרי בר אבאס ונענש

הכנה לפני כל שעה

ישו העונשני! לבי הנאחז אחריך בבקשה וסבל. כשרואה אותך לבוש כסוטה, ואנוכי יודע כי אתה החכמה האינסופית, נותן תבונה לכל הרוחות, אני רוצה להישתגע מכאב ולשאל: "איך ישו סוטה? ישו עבר על התורה? ישו שלי, קדושתו אין כמוה?"

אתה כבר עומד לפני פילטוס שוב. לראותך במצב רע, לבוש כסוטה וטרם נידון על ידי הורוד, המושל הרומי מר יותר נגד היהודים. פעמים רבות הוא משכנע את עצמו בחפותו שלך ולא רוצה לגזור דין עליך כלל. אך כי הוא רוצה לתת ליהודים כמה שביעות רצון, לשקוט את שנאתם, זעםיהם, צמאונם לנקום ולקלוט את תאוותה הדוהרת לדמך, הוא מיקם אותך לצד בר אבאס עם המילים: “איזה משניים רוצים שאשחרר?”

ואלה היהודים צועקים: “לא זה אלא בר אבאס!” ופילטוס: “מה אז לעשות עם ישו הנקרא המשיח?” אז הם כולם קוראים, “ייקרוץ על העץ!”

מונסטר של כפייה אנושית! עם שזללה ממך את כל הטובות, עתה משתוללים אחר פושע גדול ומגדירים אותך לצלב. פילטוס, שלא ידע מה לעשות כדי לרצותם, מגדיר אותך למכות.

אדוני ישו, גם אתה נרדף אחרי פושע! ליבי רוצה להתפרק כשאני רואה שאתה חושב רק על נתינת חיים לכל, בעוד שהמערבים חושבים רק על הריגתך. נראה לי שאומר:

"אבי הקדוש! ראי את בנך לבוש כטיפש, מכפר על הטפשות של רבים כשהם נפלים בחטא. תהא זו הכותנה הלבנה של לעג שתהיה תיקון עבור כל הנשמות שהלבישו בגד אשמה. הנה אבי, השנאה, הזעם, הצמא לנקום שאינם גידלו נגדך גורמים להם לאבד את אור ההשכל ולחפש בדמי. אבל אכפר על כל שנאה, על כל נקמה, על כל זעם ורצח, ואבקש אור השכל והאמונה לכל."

"הבטי בי, אבי! האם יכול להיות ביזוי גדול יותר מזה שגזרו עלי? הם נרדפו אחרי פושע מפורסם, ואני רוצה לכפר על כל הדחיות הבלתי צדקות. אוה, בכל העולם אנשים אוהבים לדחות אחרים! כאן דוחקים אותנו עבור רווח קטן, שם למעמד כבוד, לתאוות, לעונג, לכבודה, לסעודות, אף לחטאים. העולם כולו מעדיף פריקות עלינו, אבל אנוכי מוכן להידחק אחרי בר-אבא כדי לכפר על דיחוי האנשים."

אוי כמה פעמים נפשות שמצהירות על אהבתן לישו דוחקות אותו! נראה לו תמיד את האהבה הטהרה והחזקה שאותה עושים אותנו לעקוב אחר ישו בכל דבר ובעל-כורח, גם בדם ובנפש.

ישועי! אני רוצה למות מכאב וסבל כשאני רואה את אהבתך הגדולה באמצע כל כך הרבה סבל ואת גבורותיך מול כל כך הרבים של חרפות. דברים ומעשים של כפרה הם כמו חצים רבים שפוגעים בלבי העני. בלבי אני מחזיר על פיהם תפילותך וסיפוקים. לא ימוש ממך גם רק רגע, אחרת אשכח הרבה מהדברים שאתה עושה.

מה אני רואה כעת? אח, החיילים מוביל אותך לעמוד כדי לסקול אתך. אדוני, אני הולך אחרייך. אך תביט בי במבט של אהבה ותתן לי הכוח להיות נוכח באלימות הזו המרתקת.

סיקול

ישועי הנקי! עתה אתה ניצב בעמוד. החיילים האנושיים מורידים ממך את השרשראות כדי לקשור אותך. לא מספיק להם, הם גם פוקדים עליך ליפשט את בגדיך כך שהם יוכלו לענות את גופך הקדש ביותר בדרך הכואבת ביותר. אהובי וחיי, אני מרגיש קרוב להתעלפות מכאב כשאני רואה אותך ערום. אתה מתנודד מרושש עד כף רגליך, פניך הקודש מכוסות בצנועות בתולה. בושה וצער גדולים מאוד שאתה קרוב ליפול לארץ כי אינך יכול עוד לעמוד על רגליים. רק החיילים שהם מחזיקים אותך, לא כדי לשרת אתך אלא כדי לקשור אותך בעמוד, הם שלא ינפלו.

עתה הם תופסים חבלים וקושרים את זרועותיך בצורה כה צרה עד שהם מתנפחים מיידית ודם נוזל מהאצבעות שלך. כדי לתת לחמיצותם שחרור מלא, הקשורים קושרו אותך בעמוד כך שאין לך יכולת לעשות את התנועה הקטנה ביותר.

י ישו שלי, אתה שמהלביש כל הבריות, את השמש באור, את השמים בכוכבים, את הצמחים בעלים, את העופות בנוצות, אתה, חסר בגדים? מה זה גסות רוח! ויהושע החברתי שלי מדבר עם מבטו הנפשי:

"דומייה ילדי! התחייבתי להיפשט לחלוטין כדי לכפר על אלה שמסירים את בגד התמימות, האצילות והחן ללא כל בושה או עונש, ויחד איתם הכל הטוב. הם לובשים את בגד הבושה וחיים כמו חיות בר. עם צבעוני הבתולתי אני מכפר על כך הרבה פגמים, קלות דעת נשיות ושאיפות בושה. לכן זכור מה אנכי עושה, תפלל ותכפר אתי."

ישו שלי! אהבתך הולכת ממעלה למעלה. רואה שאני שהם לקחו חבלים ומתים אותך ללא רחמים. כל גופך הופך לשחור ולכתום. דם מתחיל לזרום מגוף הקדוש שלך בשפע. בתוקפותיהם ובכעסם, החיילים קורעים את גופה התמימה. אבל זה לא מספיק, אחרים מקימים במקומם. עם שרשראות ברזל שיש להן קרקורים בקצותיהן, הם ממשיכים בעינויים הנוראים. גם לאחר המכות הראשונות, הפצעות מתרחבות, הבשר תלוי בשרדים, העצמות חשופות, הדם זורם כך שנוצר בריכה של דם סביב עמוד הסקוט.

ישו שלי, חסר בגדים ומכוער מאהבתי! בעודה אתה סובל מהמטרית המכות, אני מחבק רגליך כדי לחלק עםך בסבלות ולהאדום בדמך הקדוש. ישו שלי, שומעת אנכי את הנשימות שלך, שאינם שומעים אויביך כי כוח מכותיהם טובע אותן. בנשימות אלה מדבר:

כל אלה אשר אוהבים אותי, באו וּלְמִדּוּ גּבורת האהבה האמיתית! באו ושַׂבוּ בְּדָמוֹ שלִי צמאון תאוותיכם, צמאון התאוותכם והאספיקוניות השטניות שלכם, הצמידה לתרעומת ולתענוגות החושיים. בדמי זה תמצאו את הריפוי לכל מחלותיכם. עתה צפו בי, אבי, מוכה קשה תחת גשמים של מכת ערפד. לְבַדּוֹ זֶה אֵינוֹ דָי לִי.

אני רוצה להחזיק בפצעים רבים בגופי כדי להתכונן דיירות מספיקות לחומרי שלי בשמים לכל הנשמות, כך שיתמצאו את יישועם בי ואשמיע אותם להיכנס לשמי האלוהיות. אבי, תְּהֵא כָל ערפה זו תוקן לפניך כל סוג של חטא. כַּאשר המכות פוגעות בי, הן משחררות את אלה שמגיעים להם מהאשמה. תִּהְיֶינה גם המכות פוגעות בלבבות האנשים, תספרו להם על אהבתי ובסופו של דבר תכריחו אותם להיכנע לי."

כְּשֶׁאַתָּה דובר ככה, יֵשׁוּעַי, אהבתך הגיעה למצב הגבוה ביותר. אך הבורגנים, בעיוורונם, לא מזהים את האהבה הזאת. במקום להיות מוטרדים לרחמים, זעם שטני גדל בהם ומניע אותם להכות אותך עוד יותר אכזרית. יֵשׁוּעַי המוכה, אהבתך משתוללת בי ומסבירה לי כמעט לחוסר תועלת. היא עדיין לא נדלדת. אך הבורגנים שלך מותשים ולא יכולים להמשיך עוד באונסם האיום הזה. הם חותכים את השרשראות ואתה נפיל כאילו מת בדמך.

אתה רואה כיצד גופך נחרץ. כאב מוות פוגע בך מהחשיבה על כך שכל כך הרבה נשמות אבדו. אתה סובל כל כך מאוד, עד שמשוכבת בדמך, אתה מתקשה לנשום. הוי ישוע, תן לי לקחת אותך בחיקי כדי להרגיע אותך מעט באהבתי. אנא נושקת על כולם פצעיך ומאחסנת כל הנשמות בוך. אף נשמה לא תיאבד עוד פעם. עתה תן ליה לי את ברכתך.

הרהורים ומפגשים

ע"י אביר סנט' אנייבל די פרנצ'יה

מ-8 עד 9 ישוע הוסר מכל בגדיו ונכה באכזריות. ואנו—האם אנחנו מושרים מכול? ישוע קשור לעמוד. האם אנו נותנים ללבונס על ידי אהבה? ישוע קשור לעמוד, בעוד אנחנו מוסיפים חבלים משלנו, עם חטאינו וקשריינו, ולפעמים אף עם דברים שאינם רעים או טובים בפני עצמם, ולא מסתפקים בחבלי היהודים שקשרו אותו. בזמן זה, בעוד ישוע מבטיח את עיני הרחמנות שלו קורא אלינו לפטר אותו. האין אנחנו רואים שבעיניו הזה גם גינוי לנו, שכן גם אנחנו תרמו לקשירתו? כדי להרגיע את ישוע הסובל, עלינו להוסיר תחילה את שרשרותינו, כך שנוכל להגיע לסילוק השרשראות של יצורים אחרים. הרבה פעמים שרשרתיות קטנות אלו אינן אלא קשרים קטנים לרצוננו, לאהבת עצמנו שמגלה מעט רסיס; לזריזויות הקטנות שלנו שהן נופלות יחדיו וקדורות את ישוע האוהב.

פעמים, נשא על ידי אהבה לנשמתינו הענייה, ישוע עצמו רוצה להסיר ממנו שרשרות אלו, כך שלא נחדל את קישורו הכואב. אח, כאשר אנחנו מתלוננים כי לא רציתי להיות מקושר רק עם ישוע, אנחנו כופים אותו, מצטער, לסגת מאיתנו.

בזמן שסובל, ישוע הנענש שלנו תוקן את כל החטאים נגד הצנועות. ואם אנחנו—האם אנחנו טהורים בדעת, במבט, במילים, ברגשות, כך שלא נוסיף עוד מכות על גוף זה התמים? האם אנחנו קושרים לעולם לישוע, כדי להיות מוכנים להגן עליו, כאשר יצורים פוגעים בו בעוונותיהם?

ישוע המוקשר שלי, תהיה שרשרי גם שרשי, כך שאני אוכל לחוש אותך בי, ואתה תחוס לי בתוכך.

¹ ישוע רוצה לקבל את כל האנשים באדם שלו על הארץ, כדי שיזכו להיות מקבלים בדיוויניות שלו בשמים יום אחד.

קורבן ותודה