שעות ה-24 של הייסורים של אדוננו ישוע המשיח
24 שעות התשוקה המרה של אדוננו ישוע המשיח מאת לואיזה פיקרטה, הבת הקטנה של הרצון האלוהי
† השעה החמש עשרה
מ-7 עד 8 בבוקר †
ישו בבית המשפט של פילטוס ובחצר הרודס
ישו הקשור שלי! אויביך, הכהנים והכוהנים הגדולים, מביאים אותך בפני פילטוס. על ידי התחזות לקדושה ומצפון, הם נשארים מחוץ לחדר הדין. הם לא רוצים "ליטמא" את עצמם כיוון שהם צריכים לחדש את הפסחה ביום המחרת. ואתה, ישו שלי, שמכיר את רשעותם העמוקה, קורא תיגר על כל התכחות הכוהנית. גם אני רוצה לקרא תיגר עםך.
בזמן שהם חושבים לטובה של אויביך, הם מתחילים להאשים אותך בפני פילטוס. הם שופכים עליך את כל הארס שנושאיהם בליבם. אך פילטוס לא מסתפק בהאשמות שאותם משמיעים נגדך. כדי לגזור דין נגדך בסיבה, הוא לוקח אותך צידה, חושף אותך לבדו ומשאל אתך שאלות:
“האתה מלך היהודים?”
ואתה, המלך האמיתי, עונה:
"מלכותי אינה מן העולם הזה. אם הייתה מלכותו שלי מן העולם הזה, שרתי היו נלחמים כדי שלא תוסגר לי יהודים."
מהפך, אף מוטרד מהרכות והכבוד בדבריך, פילטוס מדבר אליך:
“אז אתה מלך?” אבל אתה עונה:
אתה אמרת, אנכי מלך. לכן הולדתי ובאתי לעולם, להעיד על האמת.”
פילטוס שואל אותך: “מה זו אמת?” אך לא עושה מאמץ לידע אותה.
מושלם בדעתך, הוא יוצא אל המזבח ודובר אל היהודים הנאספים:
“לא מצאתי בו אשמה.”
זועים מהצהרה זו, אויביך עכשיו סוגרים אותך באישומים אחרים. אתה, עם זאת, שומר על שתיקה, לא מתגונן ובעקבות כך כופר על השופטים שהם חולשים מול החזקים. גם תפילה עבור הנקיים שנדחקים והנטושים. פילטוס, רואה את זעמם של אויביך, שולח אותך אל הורודוס כדי להוציא עצמו מהמבוכה.
מלכי הקודש! אני אשנה את תפילותיך ומעשי הכפרה ואתלו לך אל הורדוס. רואה שאויביך רוצים לאכל אותך בזעמם והם מושיכים אותך אל הורודוס עם חרפה ולעג. הוא, שמח לראות אותך, שואל אותך הרבה שאלות. אבל אתה לא עונה, אף פעם לא צופה בו. מזועזע כי אין רואים תאוותו לסיפוק ומתרגש מהשתיקה הנאצלת שלך, הוא מכריז לחצרנים שלו שהאתה כפוי ראש ואומר להם לטפל בך כמו בכפוי ראש. כדי ללגלג עליך, הוא לבוש אותך בבגד לבנבן ושולח אותך בידיהם של החיילים לענות ולהשפיל אתכם כל שיכולים.
ישו הנקי שלי! אין אחד שממצא לך חטא, רק היהודים, כי בתום יראתם ההפכפכה הם לא ראויים שהאור האמת ישקף על דעתם. ישו, חוכמה אינסופית, מה זה עולה בך להיחשב כשריר! החיילים משחקים איתן, זורקים אותך לקרקע, בועטים באתך, מביזים אתך, מזהם אותך ברוק ומענישים אותך עם מקלות עד שמי שאינו אתה היה מת מהם. הצער, הבושה והקלונות שהם מטילים עליך כאלו "מלאכי השלום בוכים" ומכסים פניהם בכנפם כדי שלא לראות אותך סובל כך¹.
עד כאן מגיע עודף אהבתך, שבתור להיות מופגז, אתה מתפלל ומתכפר על מלכים רבים שהם בתאוותם לזכות במלוכות הופכים להרס לאומות; על הרבה טבחי אנשים שאינם גורמים; ועל כל הדם שעוקר מהם בשפלות. אתה מתכפר על כל חטאי התאווה הפושעת, כמו גם על כל העוונות שנעשו בפוליטיקה ומלחמה.
ישו שלי! מה ראוי לצפות לראות אותך מוטל בחרפה בעוד אתה מתפלל ומתכפר בתמימות ובנאמנות. תפילתך משמעת בלבי ואני עוקב אחר מעשיך. התיר לי כעת ללכת אל צדך, לחלק עם סבלך ולנחם אותך באהבתי. כדי להרחק את אויביך ממך ולתרום לך, אוחז בך בחיקי, מבטא בהערכה על מצחתך הממלכותית ושואל אותך לטהר מחשבותי בעבור האהבה שבה סבלט תלאותיך.
אני מוריד את מבטי אל עיניך היפות, שמזהירות אור, ומשאל אותך שתזרח האור הזה סביבי בכל מקום, יתפש בתוך מחשבותי, במבטי, בדברי ובלבי, כך שאוכל לזוז ולהתנוע כולו באור זה. אני מאדיר את פניך, שיפיותך משבה אותי ואת כל הבריאות, כדי לעשות תיקון לך על כל הביזוי והחרפות שנגעו בך בארמונו של הירודוס. גם מבקש ממך לתת לי החסד שלא אומר מילים שיוכלו לפצוע את אישיותך הקודש ביותר, ולהפוך זאת לדעתי לעשות די גם לחטאים של הלשון שאחרים עושים. רוצה לאחוז בך, ללחוץ אותך אל לבי ומשאל אותך להטביע את תמונתך על דעי, על לבי, על מעשי ועל כל מה שעושה.
אני נושק יד ימינך. תן לכל החוטאים חסדים יעילים לשינוים, ואלי ולכל האנשים את הפרי הרפואי של מעשיך הקדושים ביותר. אני נושק יד שמאלך. השרשי בי את מידותיך ובעיקר את האהבה. אני נושק רגל ימינך. ה' תן לי דעת עצמי. אני נושק רגל שמאלך. תן לי חסד של ציות מיידי. בסוף, אני מאדיר לב פורעניך ברוח עם הבקשה: ה' התאכלו אותי בלהבות האהבה הגולשות שלך!
אהובי הקרוב! רואה שאלה הרעים לא נותנים לך מנוח, והירודוס שולח אותך חזרה לפילטוס. אם בואתך היה כואב, חזרתך אף יותר עצובה. היהודים, זועמים עוד יותר ממה שהיו לפני כן, מוכרזים להרוג אותך בכל מחיר. טרם תצא מארמונו של הירודוס, התן לי להציג לך את אהבת לבי באמצע כל הצער הזה. חיזק נשמתי בנשיקת האהבה המיסטית שלך. תן לי ברכתו ואנחל אחריך עד לפילטוס.
הרפלקציות והמעשים
על ידי סנט פר' אנייבל די פראנסיה
הובא לפונטיוס פילטוס, באמצע רבים מהלצונות והחרפות, ישו תמיד מתוק; הוא מזלזל באף אחד, וניסה להדלק את אור האמת בכל אדם. אנו מרגישים אותו עם כל אחד? אנחנו מנסים לכבוש את הרוע הטבעי שלנו אם מי לא מסכים עמנו? בעסקת יצורים, אנחנו תמיד מנסים לעשות ידע בישו ולהדלק את אור האמת בהם?
הוי ישוע, החיים המתוקים שלי, השאר את דברך על שפתי, ותהיה לי לדבר תמיד בלשונך.
לבוש כמשוגע לפני הורודוס, ישו נשאר שקט, סובל מכאבים בלתי נדירים. ואנחנו—כשהוא מופקר עלינו, מלועגים, מחרים או מנוקדים, האם אנחנו חושבים שהאדון רוצה לתת לנו דמיון אלוהי? בכאבי, בחרפות ובכל מה שלבו העני שלנו יכול להרגיש, האם אנחנו חושבים שאלה ישוע שמגיע לנו צער עם נגיעה שלו, שמתרגם אותנו לעצמו עם נגיעה שלו ונותן לנו דמותו?
ואילו הסבל חוזר אלינו, האם אנחנו חושבים שאלה ישוע, כשהניח את עיניו עלינו, לא מרוצה ממנו, ולכן נותן לנו לחיצת נוספת כדי להכניס אותנו לגמרי כמוהו? בעקבות דוגמת ישוע, האם אנחנו יכולים להגיד שאנחנו שלטים בעצמנו; שבאסונות, אנו מעדיפים להישאר שקט במקום לענות? האם אנחנו נכנעים אי פעם לתאוות ידיעה? בכל כאב שנוכל לסבל, עלינו לשים את הכוונה שהוא חיי שאנחנו נתנים לישוע כדי להתפלל עבור נשמות.³ ומניחים נשמות ברצון האלוהים, כאבנו הופך למעגל, שבו אנחנו מכנסים אלוהים ונשמות כדי לחבר אותם לישוע.
אהבתי ואורחי, רק אתה, תשתלט על לבי הזה ותשמרו בידיך, כך שבאף פגישה אוכל להעתיק בתוכי את סבלנותו האינסופי שלך.
¹ קתרין אמריכ מספרת בחזונותיה על ייסורי המשיח שההתעללות שישו נאלץ לסבול בארמון הורדוס הייתה כה קשה עד שהוא היה מת מפצעיו אם מלאכים לא נתנו לו מרפאות אלוהיות. החוזה גם מספרת שכל יהודים דחפו את ראשו הנאה של המושיע נגד העמודי והפינות ופקדו אותו עם מקלות קשיחים עד שהוא שקע לקרקע שלושה פעמים.
² ישו הוא הפסל שמשיך להשתמש בפטיש כדי להסיר את פגמינו עד שנהגיענו לדמות הגדולה ביותר לו.
³ המשמעות היא: באמצעות זכות סבלנו, ישו ייתן לחיי החן לנשמות במצב חטא מוות.
הטקסט באתר זה תורגם באופן אוטומטי. אנא סלח על שגיאות והפניה לתרגום האנגלי